למעלה מן הצורך יוער, כי לכאורה בלבד אין לקבל טענה מהסוג הנזכר. בסעיף 3.1 להסכמים אמנם צוין כי הוסבר לרוכשים שהנתבעת תבקש בשלב הראשון לקבל היתר בנייה על פי התב"עות התקפות ובמקביל תגיש 'תב"ע מקומית' שתאפשר לבנות יח"ד נוספות (כך שבסה"כ יבנו כ-103 יח"ד בפרויקט). כמו כן אמנם נעשה שימוש במונח פוזיטיבי כמו "יגיש" (המוכר = הנתבעת) לגבי התב"ע החדשה. ברם, את הדברים יש לקרוא בהקשר הכולל ולפיו שמרה הנתבעת לעצמה שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסוגיות תכנוניות. לעיל הובאו ציטוטים מתוך סעיפי התכנון המלמדים על שיקול דעת בענינים אלה. הוראות סעיפי התכנון אינן מתיישבות עם טענה לפיה הנתבעת מחוייבת בפעולה באופן שמפורט בפסקה הראשונה של סעיף 3.1 ובפרויקט מורכב הנמצא בשלבים מוקדמים, ניתן להבין את ההגיון בכך ואין זה מסתבר כי המוכר יהא כבול במתווה קונקרטי חרף נסיבות מורכבות או משתנות. ר' לענין זה גם ההערה לעיל לגבי הראיות שהובאו ולא הובאו לגבי אומד הדעת בענין זה.
- על פני הדברים יפה האמור גם לגבי ההסכמים שנחתמו עם סגמן, למרות קיומו של שוני בנוסח בהסכמים אלה: בסע' 3.1 להסכמי סגמן נעדר המשפט "הוסבר לקונה, כי בשלב הראשון יבקש המוכר את רשויות התכנון להנפיק היתר בניה להקמת של כ- 85 יח"ד ושטחי מסחר, על פי התב"עות החלות היום על המקרקעין, ו". חלף זאת, הסעיף מתחיל במשפט המתייחס לכך שהקונה מאשר כי ידוע לו שטרם ניתן היתר בנייה וכי תכניות שצורפו כנספח והוגשו במסגרת בקשה להיתר הן לא בהכרח אלה שתאושרנה, ועובר במישרין למשפט העוסק בכך שהמוכר יגיש תב"ע חדשה (כשנוסח המשפט בענין הגשת התב"ע החדשה אינו זהה)[5]. לא שוכנעתי כי הבדל זה נובע מכוונה קונקרטית של הצדדים לחייב את הנתבעת לפעול על דרך של הגשת תב"ע חדשה ולאיין את מכלול ההוראות המעניקות לה שיקול דעת בסוגיות תכנוניות, למרות שהשלב עודו מוקדם, ולא מצאתי ליתן להבדל זה את המשמעות המיוחסת לו על ידי סגמן (לרבות עמדתם כי הגשת תב"ע חדשה היתה עוצרת את ה"שעון" לנצח (עמ' 41 ש' 14-12)), הגם שלא אותר הסבר קונקרטי מצדה של הנתבעת[6].
- אין באמור עד כה – הן בשאלת קיום תנאים מוקדמים והן בשאלת מחוייבות הנתבעת למתווה תכנוני שצוין בסעיף – כדי להוביל למסקנה לפיה הנתבעת היתה רשאית שלא לעשות דבר מהלך 24 חודשים ואז להודיע על ביטולו של ההסכם (ר' למשל עמ' 5 סע' 13 לטיעוני בן שבת). למעשה, אין עוררין כי היה על הנתבעת לפעול וכי יכול שדרך התנהלות כזו או אחרת שלה, תשליך על האפשרות למימוש זכות הביטול (למשל, על ידי בחינת שאלת תום הלב במימוש זכות). ברם, יש מרחק בין חיוב לפעול בתום לב וכיוצא באלה חיובים, לבין קביעה כי פעולות מסוימות הינן משום מחוייבות בכלל ומשום תנאים מוקדמים מצטברים להפעלת זכות בפרט.