- בכל הקשור עם התשלום השני עפ"י הסכם העקרונות, סכום זה בסך 1.1 מיליון דולר, אמור היה להיות מופקד בידי עו"ד שלו בתוך 4 חודשים מיום חתימת הסכם העקרונות וממנו היה צריך לפרוע תשלומים לרשויות המס, אגרות, היטלים, דמי הסכמה, ככל שחלו, ואת חוב העבר כלפי צבי דויטש (2,000$ לחודש החל משנת 97' ואילך, סכומים אלה לא שולמו עד לחתימת ההסכם בסוף שנת 2006. סעיף 3 להסכם העקרונות מציין, כי התובעת נוטלת על עצמה גם את מלוא זכויות עגיב ווייס כלפי דויטש עפ"י הסכם עמו, סכום שלטענת יורו-מאני עמד על כ- 700,000 ₪, נכון למועד חתימת הסכם העקרונות).
משלא שולם הסכום השני במועדו (4 חודשים מיום חתימת הסכם העקרונות כאמור) תוך הפקדתו אצל הנאמן בתשלום אחד ולא במספר פעימות לאורך כ- 3 שנים, וכאשר התובעת לא הוסמכה לבצע תשלומים ישירים במקום המוכרים לצדדי ג' כלשהם, שכן הוסכם בין הצדדים שהנאמן הוא זה שיבצע תשלומים אלה מתוך התשלום השני של התמורה, אזי גם בכך הפרה התובעת את הסכם העקרונות.
- הפרה נוספת, כך טענו יורו-מאני, מתייחסת לתשלומים הנדרשים לתשלום לדויטש כאמור בהסכם העקרונות. דוייטש המתין לתשלומים החודשיים שהיו אמורים להיות מועברים לו ע"י עגיב ווייס, כפי העולה מהסכם שנחתם ביניהם ביולי 1996 (נספח 21 לכתב ההגנה). משלא שולמו הסכומים, הגיש דויטש תביעה אזרחית לביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד וייס, יורשי עגיב ויורו-מאני, על סכום העולה על 3 מיליון ₪ בת"א 1856/07. תביעה זו הועברה בשל הקטנת סכום התביעה לבימ"ש השלום בת"א במסגרת ת"א 33923/08, ובתיק זה ניתן פס"ד כנגד וייס, יורשי עגיב ויורו-מאני לתשלום סך של 1,620,486 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (נספח 23 לכתב ההגנה). תביעה זו מקורה בהפרת ההסכם ע"י התובעת עת לא שילמה לדויטש החובות, מה שהביא גם להליכי גבייה אגרסיביים של דויטש כלפי כלל הנתבעים ומה שאף הביא את מר אביבי, כך נטען, להליכי פשיטת רגל בהיותו ערב אישית לחובות יורו-מאני.
- לסיכום עד כה, לאחר תשלום הסכום הראשון (400,000$) הפרה התובעת את ההסכם עת לא הפקידה את הסכום השני (1.1 מיליון $) בידיו הנאמנות של עו"ד ישראל שלו לאחר שחלפו 4 חודשים, לוי שילמה סכומים לשיעורין עפ"י החלטותיה הבלעדיות ולא באמצעות קופת הנאמן, לא נטלה התחייבויות הנתבעים למול סונול, לא שחררה הנתבעים מהתחייבויותיהם אלה, לא הסירה את המשכון הרובץ על המקרקעין וגרמה לכך שהוגש כתב תביעה ע"י דויטש כנגד הנתבעים.
- מעבר להפרות כאמור לעיל, היה ידוע לתובעת שעל המקרקעין רובצת משכנתא מדרגה שניה לטובת חוב לבנק למסחר שהוערך לצרכי פשרה על הסך של 1.5 מיליון ₪. אי הפקדת הסכום השני בידי הנאמן לא אפשרה פירעון חוב זה והסרת המשכנתא הרשומה לטובת הבנק תוך שחרור יורו-מאני והערבים מהחוב. כפועל יוצא, פנה הבנק להליכי גבייה ואף למינוי כונס נכסים, וזאת לחוב של כ- 6.5 מיליון ₪ שהוא בוודאי גדול לאין שיעור משיעור החוב המוערך שעמד במועד חתימת הסכם העקרונות על 1.5 מיליון ₪. הנתבעים ראו בכך משום טעות הדדית בהערכת סכום החוב לבנק למסחר.
- בתאריך 4.2.08 נחתם כאמור לעיל הנספח להסכם העקרונות. נספח זה נחתם, כך טענו יורו-מאני, לנוכח הפרת הסכם העקרונות ע"י התובעת ולאור רצון המוכרים להיפטר מחובותיהם, כאשר היה ברור לצדדים, שניתן להגיע להסכם פשרה עם הבנק למסחר בסכום של 1.5 מיליון ₪, וכן היה צורך בתשלום שכר טרחתו של עו"ד דרור ברוטפלד בסכום של 600,000 ₪ בהיותו מי שטיפל בשם הנתבעים בנושא זה. הנספח להסכם העקרונות מציין מפורשות, כי ככל שלא יוסדר החוב עם הבנק למסחר ולא תימחק המשכנתא לטובתו בתוך 180 ימים, אזי הנספח בטל ומבוטל ויחולו הוראות הסכם העקרונות במלואן (ס' 9 לנספח להסכם העקרונות – נספח 24 לכתב ההגנה). משאין חולק, כך יורו-מאני, כי הנספח להסכם לא בוצע בפועל באשר לא הושג הסכם עם הבנק למסחר בתוך 180 ימים, ובכך אף הופר הנספח ע"י התובעת, אזי יש לראות בנספח זה כבטל ומבוטל, ולפיכך על הנאמן להשיב סכומי הכסף לתובעת ויש להכיל המשטר ההסכמי כעולה מהסכם העקרונות.