"מתוך ה- 1.5 מיליון ₪ שאני מחזיק, מי שיממן את שכר טרחתי יהיה לוי כי קבוצת יורו מאני לא משתפת פעולה עם אכיפת ההסכם. כשהגיע המועד ואני צריך להעביר את ה- 1.5 הייתי צריך להעביר אותם ללוי. אני מוציא מכתב לדדי רום שמודיע לו שאני מחזיק 1.5 מיליון ₪ שהם אותו סכום ייעודי לבנק למסחר, אבל יש כספים שצריך לשלם. אם אני לא טועה היתה יתרת מס שבח של 1,000 ₪, לא זוכר כמה, והיה חוב פתוח למשרד אותו חוב שלוי התחייב לשלם, 30 או 40 אלף דולר. את הסכום הזה הודעתי שאני לוקח כשכר טרחתי. אני העברתי להם את ה- 1.2 מיליון ₪ ומשהו".
על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין, כי בנספח 73 מציין עו"ד ישראל שלו כי:
"מתוך סך 1,500,000 ₪ ובהתאם להוראתך, השתמשנו בסכום של 215,000 ₪ עבור הוצאות משפטיות ותשלומי מס שבח אשר סוכם כי לא יהיו חלק מחשבון הנאמנות".
במילים אחרות, עיקר הסכום משמש כשכ"ט לעו"ד שלו.
לוי מצידה טענה, כי הסכום נועד לתשלום מס שבח של המוכרים וכן לייצוג המוכרים בין היתר בתביעות דויטש והבנק למסחר.
לטעמי, מקום בו נעשה שימוש בסכומי כסף לתביעות כנגד המוכרים ומי שמממן בפועל את העלויות המשפטיות עבור המוכרים הינה לוי, כאשר מובן שלמוכרים אין את האמצעים הכלכליים להגן על עצמם, אין מנוס מלקבוע כי סכום זה כולו הינו ע"ח התמורה.
למען הסר ספק יובהר, כי גם המועד לתשלום סכום זה ייבחן בהמשך בהתייחס לשאלת היותו משולם בתוך זמן סביר, והאם היה צורך בתשלומו למטרות הוצאות משפטיות שנעשו ע"י עו"ד שלו, לו שולמו הסכומים עוד קודם לכן.
- טוענת יורו-מאני, כי במסגרת התשלומים כעולה מסעיף 16, שולמו למס שבח תשלומי קנסות פיגורים בהיקף של 137,550 ₪ בשנת 2009, בעוד שלו הופקדו סכומי הכסף בשנת 2007 בידיו הנאמנות של עו"ד שלו, היה נמנע הצורך בתשלום אותם קנסות ופיגורים.
טוענת לוי בסיכומי התגובה, כי יורו-מאני לא הצביע על התשלום שהתבקש מלוי לעניין זה ולא בוצע, במיוחד כאשר לא קמה חובה לבצע התשלום בתוך 4 חודשים ותשלום מס השבח מוטל על המוכרים.
יורו-מאני במסגרת סיכומיה לא השכילה להצביע על סכום זה במדויק. מכאן שטענה כאילו סכום זה שולם כקנס וכפיגור למעשה אינו מוכח כדבעי ולפיכך טענה זו להפחתת הסכום מהתמורה החוזית ראויה להידחות.
- טוענת יורו-מאני, כי לוי כללה בתשלומי התמורה גם סכומי כסף אותם העבירה באופן שוטף לדויטש בין השנים 2007-2011 (סך של 417,000 ₪). סכום זה אינו חלק מהתמורה ומעולם לא הוסכם כי יהווה חלק מהתמורה. הסכם העקרונות התייחס בנושא זה במפורש לחובות העבר בלבד שישתלמו מתוך התשלום השני של התמורה. תשלום העבר לא שולם ע"י לוי ולוי החליטה לשלם סכומים אלה לדויטש תוך עשיית דין עצמי, כאשר הסכומים משולמים ע"ח דמי השימוש השוטפים. אלא שגם לוי עצמה לא זקפה תשלומים אלה ע"ח תמורה המכר והודתה כי אלה אינם קשורים להסכם המכר וכי החליטה על דעת עצמה לקזזם מסכום המכר, אף ללא משלוח הודעת קיזוז. מר לוי עצמו בעדותו בעמ' 172 לפרו' מ- 29.6.16, מול ש' 28 עד עמ' 173 מול ש' 1-6, מאשר זאת עת הינו מציין כדלקמן: