- נסכם אם כן את האמור לעיל ונאמר, כי טענת לוי ולפיה שילמה הסך של 5,694,423 ₪ ולכך צרפה את הסך של 975,975 ₪ בגין תשלום עבור הייעוץ כעולה מהסכם לוי – אביבי ובסה"כ שילמה 6,670,398 ₪, אינה מדויקת. מתוך סכום זה, יש לנכות הסכום הכולל של 1,473,975 ₪ מה שמעמיד את התמורה ששולמה על 5,196,423 ₪. זו אינה התמורה המוסכמת אף על דעת לוי. לא בכדי עתרה לוי בסיכומיה לסעד חלופי של עריכת חשבונות, סעד שאינו עולה מכתבי הטענות ומהווה הרחבת חזית לטענת יורו-מאני. מכאן גם המסקנה, כי למרות תשלום חלק נכבד מהתמורה, כ-20% ממנה לא שולם בהתאם להסכמים שבין הצדדים, כאשר אני מניח לשאלת שערי הדולר ביום התשלום ועורך החישוב כפי גרסת לוי בלבד וזאת לנוכח ההסכמות השקליות העולות מהנספח להסכם העקרונות.
- מה אם כן שיעור התמורה החוזית שלא שולם? בנסיבות העניין אין לי אלא לקבל את טענת יורו-מאני לעניין שיעור התמורה המוסכם העומד על כ- 6.3 מיליון ₪. תימוכין לשיעור זה מצאתי בשיעורים ששולמו עד לחתימה על הנספח להסכם העקרונות לטענת לוי (2,294,586 ₪-ר' 5 התשלומים הראשונים, כעולה מסעיף 16 לתצהיר מר לוי) אליהם יש לצרף את יתרת התמורה החוזית המוסכמת כאמור בנספח להסכם העקרונות (4,011,151 ₪) ובסה"כ התמורה השקלית הינה 6,305,637 ₪. מתוך סכום זה שילמה לוי בהתאם להסכם העקרונות והנספח לו את הסך של 5,196,423 ₪. מכאן שנותר לתשלום הסך של 1,109,214 ₪ שעליה להשלים. המסקנה המתבקשת הינה, כי לוי אינה עומדת בתשלום התמורה החוזית, לא כפי העולה מהסכם העקרונות ולא עפ"י הנספח לו. בהיות התמורה החוזית הסיבה העיקרית לחתימה על הסכם העקרונות שנועדה לסיים את חובות המוכרים, אזי אי עמידה בתשלומים החוזיים משמעו הפרה יסודית של ההסכמים באשר המוכרים לא היו מתקשרים בהסכם עם צד שלא מתכוון לעמוד בתשלום התמורה החוזית.
- יובהר בנושא התמורה, כי טענת לוי ולפיה שיק על סך 600,000 ₪ שהועבר לעו"ד שלו עבור עו"ד ברוטפלד כחלק מהנספח להסכם העקרונות הינו חלק מהתמורה, כי שיק זה לא נפרע בסיכומו של יום אך עדיין לוי מבקשת לראות בו תשלום נוסף בעצם העברתו לעו"ד שלו כאמור. יורו-מאני ראתה בטענה זו, שאינה מופיעה בס' 16 לתצהיר לוי, משום הרחבת חזית באשר איננו מופיע בכתב התביעה ובתצהיר כאמור, ובניגוד להתנגדות להרחבת חזית כפי העולה מהדיון מתאריך 27.6.16 (עמ' 128 מול ש' 5-6) שהוסכמה גם על דעת לוי.