מכתב ביטול נוסף (נספח 29 לתצהירו של רמי אביבי – להלן: "מכתב הביטול השני") נשלח ללוי בתאריך 18.3.2010 ע"י עוה"ד ד"ר שי שגב. הפעם נשלח המכתב בשם יורו-מאני נכסים (1995) בע"מ, משפ' עגיב ומשפ' וייס, כלומר המוכרים עצמם והנהנית כאמור עפ"י הסכם העקרונות - יורו-מאני. מכתב זה נשלח מאחר ולאחר המכתב הקודם משפ' עגיב לא ששה לבטל את ההסכם כשבעקבות כך אף הוגשה התובענה בת"א 1401/09 גם כנגדה וכאשר קם אצל יורו-מאני ספק בדבר עצם הביטול במכתב הראשון מתאריך 19.9.2008 (ר' סעיף 3 לנספח 29). במסגרת מכתב זה, מעבר להודעת הביטול, העלו המוכרים על הכתב את התשלומים ששילמה לוי וציינו, כי חלקם אינם ברי השבה וחלקם יקוזז מול הנזקים שהסבה לוי למוכרים וליורו-מאני.
בתאריך 20.6.2010 הוגשה לביהמ"ש במסגרת תיק הפש"ר של מר רמי אביבי שמספרו 17524-12-08 בקשה למתן הוראות לביטול ההסכם. במסגרת זו נדון הנושא בפני כב' הש' רניאל בביהמ"ש המחוזי בחיפה. ביהמ"ש הכריע בסוגיה אך ערעור שהוגש לביהמ"ש העליון ביטל למעשה החלטת הש' רניאל והורה על הגשת תובענה רגילה שתברר המחלוקות שבין הצדדים, להבדיל מבירור הנושא במסגרת הליך פש"ר, פס"ד שבעקבותיו הוגשה התובענה דנא.
- תחילה אם כן מה מעמדה של יורו-מאני במסגרת הסכם העקרונות והנספח לו? לטענת יורו-מאני, למרות משלוח הודעת הביטול הראשונה כבר בספטמבר 2008, טענה לוי לראשונה, כי היא אינה בעלת מעמד בעסקה רק לאחר שחלפו שנה ו- 11 חודשים. מכל מקום, כך טענה, היא מהווה גורם מרכזי בעסקת המכר, המוציאה והמביאה, היא זה שניהלה את המו"מ, היא זו שקבעה את התנאים לו, היא זו שהביאה לחתימה ואף חתמה בעצמה על הסכם העקרונות תוך אישור ההסכם והסכמה להוראותיו (ס' 9 להסכם העקרונות ובו צוין "מר רמי אביבי המוסמך והמורשה לחתום בשם חברת יורו-מאני מאשר את המכירה ומסכים לעקרונות ההסכם"; ס' 7 להסכם הפשרה מ- 8.8.2005 שנערך בין יורשי עגיב – יורו-מאני נכסים – פדהצור סעדון ווייס אורי (נספח 6 לתצהיר אביבי) מציין בס' 7 כי "עגיב ווייס מתחייבים לפעול למכירת התחנה לשם פירעון חובותיה ולשם תשלום כספי ההשבה. הואיל ומטרת המכירה הינה בין היתר לשם השבת כספי יורו-מאני מוסכם בין הצדדים כי המכירה תתבצע בשיתוף פעולה מלא של הצדדים להסכם זה, ובהעדר שיתוף פעולה ו/או במקרה של מחלוקות תכריע יורו-מאני לשם ההגנה על זכויות ההשבה שלה וביצוע הוראות הסכם זה...".
בהמשך מציין ס' 7.1 להסכם הפשרה כי מהכספים שיתקבלו תחילה יפרעו כל חובות תחנה הדלק במישרין ובעקיפין ובכלל זה לרשויות המס; בגין פעילות תחנת הדלק; לרשויות המס בגין עסקת המכירה נשוא ההסכם ו/או חובות ביטול הסכם המכירה; חובות תחנת הדלק ומכירתה; חובות לחברת הדלק; חובות לנושים וכיוצ"ב; חובות לסעדון. מיתרת התמורה ישולמו למשפחת עגיב 70,000 דולר, לסעדון 35,000 דולר ולוייס 70,000 דולר והיתרה תועבר ליורו-מאני. עוד עלה מהסכם הפשרה כי עד לתשלום ההשבה ליורו-מאני תמשיך זו לנהל את התחנה באותה מתכונת; גם עו"ד שלו התייחס לנושא זה בעדותו מתאריך 3.7.2016, עמ' 200, מול ש' 7-9, שם מציין "נכון שדדי רום הוא בחור חכם מאד, היה מודע לעובדה שיורו-מאני מתנגדת, שיש לה מעמד, הוא ידע שיש לה מעמד, הוא ידע שהיא מתנגדת ולמרות זאת הוא דיבר איתי וביקש שאחתום" ובעמ' 220 מול ש' 24 עד 26 "אני סבור שמהותית יורו מאני היא חלק בלתי נפרד מההסכם. היא אישרה את ההסכם בסופו בחתימתה, היא זו שניהלה את העסקה. יתרה מזאת לאורך כל הדרך כפי שהיה עוד קודם יורו מאני היתה הפה גם של וייס. תמיד היה לה מה לומר, לכן את שוגה". עו"ד שלו אף מבהיר, כי נטענה טענה שונה במסגרת כתב הגנה שהגישה משפחת עגיב לתביעת הביטול שהגישה יורו-מאני ב- 2009, אך מסביר זאת אחרת במסגרת הדיון וכלשונו: "סוגיית היריבות של יורו מאני עולה באופן ברור ופשוט מהסכם הפשרה שבין יורו מאני ובין המוכרים וגם עולה מהמערכת ההסכמית שנחתמה עם לוי" (עמ' 221 מול ש' 21-22).