- גם הגב' יעל מוסקוביץ' העידה, (עמ' 279 לפרו' נט המשפט שורות 10-19), כי בכל הקשור עם הסכם העקרונות שימשה משפחת עגיב מוכרת "באופן פורמלי בלבד", כאשר יורו-מאני למעשה הינה המוציאה והמביאה בכל הקשור להסכם זה. מעבר לכך, ציינה יורו-מאני, כי היא זו שניהלה את המו"מ עם לוי וחתמה על הסכם העקרונות לאחר שקבעה את מבנה העסקה והביאה לחתימתה כאשר לולא חתימתה לא היה נחתם ההסכם לעולם, ואף למעלה מכך, לוי עצמה, במסגרת הסכם הפשרה אותו חתמה עם הבנק למסחר (נספח 45 לתצהירו של מר לוי) מאשרת כי יורו-מאני הינה אחת מבעלות הזכויות בנכס (ה- "והיות" השלישי להסכם) ומכאן שאינה המוטב, כטענת לוי בהסכם העקרונות, אלא הציר המרכזי והנהנית המרכזית בו (ר' עדות מוסקוביץ' עמ' 328 לפרוטוקול נט המשפט מול ש' 11-12, שם ציינה "יורו מאני עשתה הכול, אנו חוץ מאשר חתמנו על הסכם הפשרה הזה ולמעשה מאותו רגע אני לא יודעת..."). ובמילים אחרות, משפחת עגיב למעשה הובלה על ידי יורו-מאני במסגרת הסכם העקרונות. בכך למעשה יש כדי להביא להכרה מלאה במעמדה של יורו-מאני כחלק מההסכם. לכך הוסיפה יורו-מאני, כי לוי ציין בעדותו שתשלום דמי התיווך בעסקה מצד המוכרים חל על יורו-מאני באופן המחזק את טענת יורו-מאני כי הינה חלק מהמוכרים או גורם מרכזי במכירה ולכן טענת לוי, כי ליורו-מאני אין כל מעמד במכירה הינה טענה כבושה, כאשר במכתב ההתראה הקודם למכתב הביטול הראשון, השיב בא כוחה של לוי ללא כל טענה בדבר עצם זכותה ליורו-מאני להעלות טענות שכאלה והגיבה לגופו של עניין, תוך התייחסות למחדלי המוכרים עצמם (נספח 25א' לתצהירו של מר אביבי). לראשונה נטען על ידי לוי, כי ליורו-מאני אין מעמד במכתבה מ- 4.11.08 (נספח 66 לתצהיר רמי אביבי) במכתב עו"ד רום ליורו-מאני נכסים, ומכאן שקמה ליורו-מאני הזכות לבטל ההסכם.
עוד טענה יורו-מאני, כי אינה במעמד של מוטב בהסכם ואפילו היתה כזו, אין בכך כדי למנוע ממנה את זכות הביטול באשר אינה צד ג' חיצוני להסכם העיקרי, היא חתומה עליו, ולבסוף ליורו-מאני מעמד נוכח קבלת זכויותיו של וייס בתחנה, כעולה מפס"ד שניתן בשנת 2010 (נספח 88 לתצהירו של מר רמי אביבי, במסגרת ת"א 5192-12-09).
- לוי מצידה טענה, כי הסכם הפשרה שנחתם ב- 8.8.2005 בין יורו-מאני למוכרים המבטל את הסכמי המכר המקוריים משנת 1996 (נספח 9 לתצהיר לוי ונספח 6 לתצהיר רמי אביבי), עליו מבססת יורו-מאני את כוחה להתנגד לאכיפת ההסכמים, מקנה ליורו-מאני אך ורק את ייתרת הכספים שייוותרו לאחר מכירת התחנה ותשלום חובותיה ומכאן שזכותה הינה זכות אובליגטורית בלבד זכות אותה כבר מימשה בגביית דמי השכירות השונים מהתחנה. מעבר לכך, בהיותה כאמור מוטב, היא אינה רשאית לבטל ההסכם מה גם שקיבלה בגינו טובות הנאה ולפיכך אינה רשאית לבטלו. במיוחד כך עת הצדדים הסכימו לערוך התחשבנות שנועדה להשלים המכר ללוי, התחשבנות שיורו-מאני הכשילה. מכאן, שמעמדה האובליגטורי של יורו-מאני פקע מזמן אפילו היה לה מעמד כלשהו. עוד הפנתה לוי לכך שבעלי הזכויות בפועל משפחת עגיב ומשפ' וייס אינן מתנגדות למעשה לאכיפה ומכאן שיש לאכוף את ביצוע ההסכם ולרשום את לוי כבעלת הזכויות במקרקעין.
- לטעמי, לא יכול להיות חולק, כי יורו-מאני הינה בעלת עניין מרכזית בהסכם העקרונות ובנספח לו. בפועל, מי שמחזיק במקרקעין הינה יורו-מאני, זאת בין מכוח הסכם הפשרה משנת 2005, בין המוכרים ליורו-מאני, אותם הסכם המבטל את הסכם המכר המקורי משנת 1996, ובין מכוח הסכם העקרונות עליו חתומה יורו-מאני. מעבר לכך, וייס, לצורך העניין, לא השמיע קולו לאורך כל ההליך, נהפוך הוא, בשנת 2010 אף הגיע להסכמות ולפיהן יורו-מאני זכאית למלוא חלקו במקרקעין. כמו כן גם עגיב מוכנה לוותר על כלל זכויותיה במקרקעין ובתנאי שיחלצו אותה מהחובות. במילים אחרות, עגיב ווייס שמכרו כבר חלק מזכויותיהם ליורו-מאני בשנת 1996 (70% מהזכויות כזכור), מבקשים כיום למשוך ידם מהמקרקעין ולו במחיר תשלום כלל החובות המוטלים על המקרקעין שגבייתן הופנתה לאורך הדרך בעיקר למשפחת עגיב. מכאן, שהמוכרים מוכנים למשוך ידם מהמקרקעין מחד, יורו-מאני אינה זוכה לחלקה בתמורה מאידך ולוי נושאת בתשלום סכומי כסף על חשבון התמורה החוזית, מצד שלישי. במצב דברים זה, נותרים בפועל שני כוחות המנהלים את המאבק, יורו-מאני מחד ולוי מאידך. יורו-מאני שזכויותיה נרשמו אף הן במסגרת הסכם העקרונות ובמסגרת הסכם הפשרה כאמור, ולוי הרוכשת מאידך. אין לפיכך כל אפשרות כטענת לוי, להתעלם מזכויותיה של יורו-מאני במכירת המקרקעין כמי שזכאית ליתרת התמורה מהם, יתרה שבסיכומו של יום אינה מגיעה לידיה, מי שהינה חבה עם המוכרים בחלק ניכר מהחובות כמו למשל לבנק למסחר ולכן התשלומים המבוצעים כחלק מהתמורה מפטירים גם אותה מחובותיה ומכאן הקשר הישיר גם אליה מעבר ליתרת התמורה.
מעבר לכך, אין באמור לעיל כדי למנוע בירור בכל הקשור עם סכומי הכסף אותם גבתה יורו-מאני לאורך הדרך כדמי שכירות והאם אמנם אלה מגיעים לה, אך בוודאי שאין להתעלם מקיומה של יורו-מאני כמי שהינה בעלת זכות אובליגטורית בלבד, כאמור, באשר הפרת החוזה ע"י לוי בנסיבות, פוגעת בה ישירות כאמור. זו אף הסיבה ולפיה רשאית יורו-מאני לשלוח הודעת ביטול הסכם המכר עם לוי, שהפרתו, מבחינתה, מסבה לה נזקים כלכליים אפילו נראה בה מוטבת. התייחסה להגדרת זכויות המוטב-הצד השלישי- בספרה פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפקציה של המשפט האזרחי (2005) 582 (להלן: "ג' שלו, דיני חוזים") שם ציינה: