"כוונת הצדדים היא, אם כן, 'חוט אריאדנה' בפרוש הוראות פרק ד לחוק החוזים. כוונה זו חולשת על זכות האדם השלישי, החל ביצירתה, עבור לקביעת תוכנה וכלה בהטלת תנאים בה. היא המצפן לקביעת מהותה של זכות זו, לחיפוש אחר תוכנה ותכונותיה, לבירור הדין הנוגע לביטול הזכות ולתיאור המסכת של יחסי הצדדים והאדם השלישי".
במילים אחרות לצד ג'-המוטב- הזכות לתבוע אכיפה של ההסכם רק מקום בו הצדדים להסכם החוזי העניקו לו לא רק טובת הנאה כלשהי אלא גם את הזכות לתבוע טובת הנאה זו. כוונה שכזו צריכה להשתמע מהחוזה לנוכח ס' 34 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע:
" 34. חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו."
שאלה ראשונה הינה אם כן האם הקנו הצדדים ליורו-מאני עפ"י הסכם העקרונות את הזכות לקיים את החיוב. נדמה, כי יש להשיב על כך בחיוב. סעיף 9 להסכם העקרונות מציין מפורשות כי "מר רמי אביבי המוסמך ומורשה לחתום בשם חברת יורומאני, מאשר את המכירה ומסכים לעקרונות ההסכם". אין חולק כי החובות שאותם ביקש הסכם העקרונות לשלם אינם רק של המוכרים אלא גם של יורו-מאני, מכאן שחיובי לוי בהסכם הינם בזיקה ישירה לחובות יורו-מאני כמו גם בזיקה ישירה לזכויות יורו-מאני כעולה מהסכם הפשרה שבין יורו-מאני לעגיב ווייס המבטל את הסכם המכר שבניהם ומותיר בידי יורו-מאני את יתרת התמורה לאחר תשלום החובות (סעיף 8 לנספח 6 לתצהירו של מר אביבי).
מאחר והוקנו ליורו-מאני הזכות לדרוש את קיום החיוב, במקרה של הפרת החיוב לטובת יורו-מאני, היא זכאית לתבוע בגין הפרת החוזה כאשר חוק התרופות והסעדים המנויים בו חלים גם על חוזה לטובת צד ג' והנפגע בנסיבות הינו הנושה או המוטב. מכאן שגם זכות הביטול שמורה למוטב עת החייב (לוי) הפר ההסכם. ר' ג' שלו דיני חוזים, בעמ' 611: "חוק התרופות מגדיר 'נפגע', הזכאי לתרופות בגין הפרת החוזה, כ'מי שזכאי לקיום החוזה שהופר'. לאחר שכלול זכותו בעקבות הודעה של אחד הצדדים לחוזה על זכות זו, הופך המוטב ל'מי שזכאי לקיום החוזה שהופר', והוא רשאי לתבוע מן החייב את קיום החיוב, וסעדיו – במקרה אי קיום – הם המנויים בחוק התרופות, לאמור: אכיפה, פיצויים, ביטול".
יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה ולפיה יורו-מאני אינה "מוטב" יחיד בנסיבות באשר הן עגיב והן וייס אף הם הינם "נהנים" עת עיקרו של ההסכם הינו השבת חובות וחובותיהם גם הם כלולים, בעוד היתרה, ככל שתיוותר יתרה, היא זו שתועבר ליורו-מאני, ולכך יש להוסיף את זכויותיהם הקנייניות הנמכרות במעמד זה. מכאן, שזכות הביטול, לנוכח תוצאותיה בנסיבות הנוגעות גם למוכרים עצמם, אינה יכולה לקום ללא שיתוף כלל "הנהנים" היינו הן יורו-מאני אך גם המוכרים עצמם ולפיכך לא ראיתי בהודעת הביטול הראשונה ככזו שיצאה בהסכמת כלל "הנושים", במיוחד בהיות עגיב ווייס כאמור בעלי זכויות הקניין במקרקעין ועסקינן בעסקת מקרקעין במהותה, אך כן יכולתי לראות בהודעת הביטול השניה שנשלחה ע"י עגיב, וייס ויורו-מאני כזו שנשלחה כדין.