- המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי ליורו-מאני עמדה הזכות לשלוח את מכתב הביטול השני משנת 2010, המופנית בשם המוכרים וכן יורו-מאני יחדיו.
האם הודעת הביטול השניה הביאה בפועל לביטול הסכם העקרונות והנספח לו?
- ציינו לעיל, כי לוי בפועל אינה משלמת את מלוא התמורה החוזית, גם לא לגרסתה, וזאת בעקבות זקיפת תשלומים ע"ח התמורה שלא אמורים היו להיות חלק מהתמורה וכן מחמת אי הסדרת החוב למול סונול. בכך למעשה מפרה לוי את הסכם העקרונות, כמו גם את הנספח לו, הפרה יסודית. טוענת לוי עם זאת, כי אפילו לא שילמה את מלוא התמורה, לא יעלה על הדעת מצב ולפיו ימשיכו המוכרים, כמו גם יורו-מאני, ליהנות מכספי התמורה ועדיין יינתן תוקף לביטול (ר' ע"א 623/10 כהן נ' אטיה (21.3.12)). מעבר לכך, הודעות הביטול מעבר להיותו חסרות תוקף, כך טענה, פקעו מחמת הסכמה לביצוע התחשבנות.
- לוי הפנתה לכך שמכתבי הביטול הוצאו בסמוך למועד בו ביקשה יורו-מאני מלוי להעביר סכומים לגורמים שונים (ר' ת/40). כך גם תביעת הביטול הוגשה בסמוך לביצוע אחד מתשלומי מס השבח של המוכרים (נספח 62 לתצהיר לוי) וכך גם יורו-מאני שותפה במו"מ עם הבנק למסחר שהבשיל ב- 14.7.09 לאחר שהוגשה תביעת הביטול באפריל 2004. מעבר לכך, לאחר הוצאת הודעות הביטול שילמה לוי סכומים נוספים על חשבון התמורה שיורו-מאני ידעה על העברתם ונהנתה מהם. כך למשל, מימנה לוי את הליכי הערעור בתביעת דויטש, לרבות ערבות שנדרשה להם, הליכים שיורו-מאני הצהירה שהייתה שותפה מלאה להם (סעיף 83 לתצהיר מר לוי). כמו כן, שילמה לוי תשלומים שוטפים לדויטש שיורו-מאני אמורה הייתה לשלם וטענה כי לא ידעה עליהם ומעבר לכך המשיכה יורו-מאני ליהנות מדמי השכירות במקרקעין בעקבות הפשרה עם הבנק למסחר שיורו-מאני לא התנגדה לה ורק בזכותה נמנע מימוש הנכס. במילים אחרות, יורו-מאני נהנתה מהסכם הפשרה אותו שילמה לוי לבנק למסחר. מעבר לאלה, ביצעה לוי, לבקשת המוכרים, ולאחר הודעות הביטול, תשלומים נוספים כמו 600,000 ₪ למס שבח בימים 12.2.09 ו- 1.11.09 (סעיף 16 לתצהיר מר לוי). לכך יש להוסיף את העובדה ולפיה, עו"ד שלו, כמי ששימש כנאמן להסכם הפשרה מ- 2005 וכב"כ המוכרים, סירב להוציא את מכתבי הביטול לנוכח הנזק שהיה נגרם למוכרים (ר' פרו' הדיון מ- 3.7.16, עמ' 218, מול ש' 23-26).
לפיכך, כך נטען, אין מקום לטענת יורו-מאני, כי ביטול ההסכמים נעשה כדין שכן "קבלת הכספים וביטול ההסכם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת" (ע"א 759/83 חצרוני נ' זוהר, פ"ד מ(1) 85 (1986)) וכן כי "קבלת טובת הנאה עפ"י החוזה אינה עולה בקנה אחד עם כוונה לבטלו" (ע"א 623/10 כהן נ' אטיה (21.3.12)). לכך יש להוסיף את העובדה ולפיה בינואר 2010 לאחר שהוגשה תביעת הביטול, הסכימו הצדדים לרבות יורו-מאני, לבצע התחשבנות שכל מטרתה היתה השלמת עסקת המכר וכך הבינו זאת גם הצדדים. מכאן, שאפילו נאמר, כי הודעות הביטול הוצאו כדין, הן למעשה בוטלו ואוינו בהסכמת הצדדים לבצע התחשבנות כאמור. לכך יש להוסיף את הודעת עגיב מ- 4.6.13 בדיון ולפיה, לאחר תשלום החוב לדויטש אין לה עוד טענה כנגד לוי ומעבר לכך את העובדה ולפיה וייס לא התנגדו כלל לתביעת לוי. מכאן, שוב, אין כל תוקף להודעות הביטול.