באשר לטענת התובע לעניין הצינור שחובר באופן רופף על ידי הנתבעים כדי לגרום לקלקול המנוע במתכוון, טוענים הנתבעים כי הטענה משוללת הגיון שכן לתיקון יש אחריות על ידי המוסך שתיקן את הרכב. לדבריהם מדובר בטענת קונספירציה וכי לא ברור מן התמונות שצרף התובע לכתב התביעה מי צילם את התמונות ומי הוא זה שהוציא את הצינור ממקומו.
הנתבעים טוענים עוד, כי לא ברורה טענת התובע לפיה היה עליהם לטפל ברכב במוסך מורשה. לטענתם, המוסך בו טופל הרכב הוא מוסך בעל רישיון, המתמחה בתיקוני רכב מהסוג בו נתגלתה התקלה, ויתרה מכך, גם כשמדובר בכלי רכב חדשים, קבלת אחריות אינה מותנית בטיפול במוסך מורשה. הנתבעים מציינים כי גם התובע עצמו תיקן את הרכב והחליף מנוע במוסך שאינו מורשה.
לעניין עדותו של העד מטעם התובע, לפיה הנתבעת 1 כלל לא העבירה את הרכב לתיקון במוסך המתמחה בתיקון מנועים אלא תיקנה את המנוע במגרשיה על ידי מכונאי מטעמה, טוענים הנתבעים כי מדובר בעדות של בעל אינטרס בהיותו בן משפחה של התובע. עוד מוסיפים הנתבעים, כי גרסה זו עומדת בסתירה לכתב התביעה ולתצהיר העדות הראשית של התובע שם ציין כי הרכב תוקן במוסך בטירה. לטענתם לו היה מדובר בטענה נכונה, לא היה התובע מוכן לקבל את הרכב בחזרה אלא דורש את ביטול העסקה לאלתר, ועניין מהותי זה היה מקבל ביטוי בכתב התביעה.
באשר לאי הגשת חוות דעת מומחה מטעמם, מבהירים הנתבעים כי פנו למומחה וביקשו ממנו לבצע בדיקה של המנוע. לטענתם, המומחה מסר להם כי הוא מבצע את הבדיקה אולם בפועל הוליך אותם שולל ולאחר שחלף המועד לבדיקת המנוע הגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד.
הנתבעים טוענים עוד להעדר יריבות, בציינם כי שם הלקוח באסמכתאות התשלום שהציג התובע הוא חברה בשם "ח.נ. עבודות בניה ופיתוח תשתיות בע"מ" (להלן: "החברה"). לפיכך לטענתם, לא הוכיח התובע כי נגרם לו כל נזק ושומה עליו להוכיח כי התשלום יצא מכיסו. לטענתם, התובע אינו יכול לתבוע בגין נזקים שלא נגרמו לו, ומשלא המציא כל המחאת זכות – דין התביעה להידחות.
ראיות, תצהירים וסיכומים
בתמיכה לתביעתו הגיש התובע תצהירים שלו ושל העד איימן פרנסיס, בן דודו, אשר התלווה אליו למגרש הנתבעת בעת תיקון הרכב וכן חוות דעת מטעם מהנדס מכונות מומחה לרכב, מר שמואל אביעד.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי מר ציון בראנץ, הנתבע 3 ובעל מניות בנתבעת 1, ומר ניסים ברנס, מי שביצע את עסקת הרכב מטעם הנתבעת 1.