במהלך דיוני הוכחות בתיק נחקרו המצהירים הנ"ל, ובתום החקירות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
דיון והכרעה
השאלות הטעונות הכרעה העומדות בפני הינן – האם הופרה חובת הגילוי של הנתבעת 1 כלפי התובע, האם הפרה הנתבעת 1 את החוזה עם התובע, ככל שהיו הפרות האם בשלהן נגרמו לתובע נזקים, אם התשובה חיובית מה שיעור הנזקים, האם זכאי התובע לפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם המכר והאם קמה לתובע עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים 2-3.
חובת הגילוי
חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי היא הנגזרת העיקרית הנובעת מסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הקבוע כדלקמן –
"12.(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."
צד למשא ומתן לשם כריתת חוזה חייב לגלות לצד השני את העובדות הרלוונטיות לחוזה המצויות בידיעתו, ושעשויות להשפיע על החלטתו וגמירות דעתו של הצד האחר להתקשר בחוזה.
לא זו בלבד, חובת גילוי הפרטים המהותיים השייכים לעסקה היא חובה אקטיבית. על כך כותבת המלומדת פרופ' גבריאלה שלו בספרה "דיני חוזים" (מהדורה שנייה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה (כרך 1) עמ' 114) בזו הלשון –
"הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במו"מ לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות, שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית ומטילה חובת עשייה".
בעסקת מכר המוכר הוא בעל הגישה הטובה והנוחה יותר למידע הנוגע לממכר וחלה עליו לרוב החובה לגלות לקונה פגמים מהותיים העשויים להתקיים בממכר, בעיקר מקום בו המוכר הוא גוף חזק יותר, ובעל משאבים רבים יותר.
בנוסף, ככל שהמידע מתייחס לעניין מהותי הגורע באופן ניכר יותר מן הציפיות הסבירות של הצד שכנגד בעסקה, כך גוברת הנטייה להטיל חובת גילוי (ראה ע"א 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (6.6.2011)).
עוד מעוגנת חובת הגילוי בסעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") הקובע כי מקום שבו –
"היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה..."