--- סוף עמוד 15 ---
למעשה הצבעת אמון בממשלה (J.R Blondal, Budgeting in Canada (OECD, 2001), 53-54).
יח. למעשה, דומה כי אין בעולם החופשי מדינה המנהיגה כיום תקציב דו-שנתי כדרך קבע (וראו מאזן הכוחות בתהליך התקצוב); כעולה מדו"ח מחלקת המחקר של הכנסת, המדינה הריבונית היחידה שעושה כן היא בחרין (ד"ר שילה הטיס רולף תקציבים דו-שנתיים – הניסיון בעולם (2009), 2). יוער עם זאת כי חלק ממדינות ארצות הברית נוהגות לעשות כן ברמה המדינתית (למשל, טקסס ונבדה), ומדיי פעם בפעם עולה בקונגרס האמריקאי ההצעה לעשות כן גם ברמה הפדרלית (ראו למשל J. Tollestrup Bienniel Budgeting: Options, Issues and Previous Congressional Action (Congressional Research Service, 2.2.15)). ואולם, הקונגרס האמריקאי גם מצא כי במדינות בעלות מבנה של דמוקרטיה פרלמנטרית – כדוגמת ישראל – פיקוח שנתי על התקציב נתפש כתנאי למשטר הדמוקרטי: "The annual opportunity to test the support for the government is widely thought to be a condition for democratic government" (R Meyers Biennial Budgeting (the Congress of the United States, Congressional Budget Office, 1988), 24.
משמעות הדברים היא, כי נושא התקציב ואישורו אינו עניין טכני, בחינת מה לי כך מה לי אחרת, אלא עניין מהותי במובהק היורד במידה רבה לשרשה של הדמוקרטיה; ככל שניטלות מן הכנסת שיני הפיקוח התקציבי התכוף – ושנתיים הן זמן רב מאוד בעולם דהאידנא – ניטלות מחלפותיה. אין אנו חיים בימי מתושלח המקראי, שחי 969 שנים, ושעל ימיו כתב נתן אלתרמן בשירו "כוחו של מתושלח" (1950), שנכתב עם "מינוי ועדה למלחמה בביורוקרטיה", שורות אלה:
"היתה הביורוקרטיה חזיון רגיל
אבל על מי היתה היא אז לטורח
היתה שהות, היה אזרח אותו הדור
נכנס אלי משרד במין חיוך אפילו,
ששים-שבעים שנה חכה הוא בפרוזדור,
אבל ידע: חייו עוד רק התחילו".
קצב החיים כיום והשינויים התכופים מצדיקים, על פניהם, פיקוח שוטף על הממשלה, גם בתחום התקציב.
--- סוף עמוד 16 ---
משנדרשנו לתפקידיה של הכנסת ככלל, ולתפקידה של הכנסת בקביעת תקציב המדינה בפרט, נידרש לקונסטרוקציה המשפטית בה עוגן מנגנון התקציב הדו-שנתי מושא ענייננו – תיקון לחוק יסוד על דרך של הוראת שעה. תחילה נידרש לנושא חקיקת היסוד בכללותו, ובהמשך לקונסטרוקציה החריגה של תיקון לחוק יסוד על דרך של הוראת שעה, שלטעמי – על-פי הניסיון המצטבר – יש בו משום זילות של חוק היסוד.