לאורך השנים נתקבלו איפוא בכנסת תריסר חוקי יסוד: חוק יסוד: הכנסת (1958), חוק יסוד: מקרקעי ישראל (1960), חוק יסוד: נשיא המדינה (1964), חוק יסוד: הממשלה (1968) (נתקבל שוב בשנת 1992), חוק יסוד: משק המדינה (1975), חוק יסוד: הצבא (1976), חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל (1980), חוק יסוד: השפיטה (1984), חוק יסוד: מבקר המדינה (1988), וגולת הכותרת במישור הזכויות, חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו וחוק יסוד: חופש העיסוק שנתקבלו בשנת 1992 (חוק יסוד חופש העיסוק הוחלף בשנת 1994). בהמשך נתקבל חוק יסוד: משאל עם (2014).
כ. כנודע, ככלל מבקשת חוקה להסדיר את כללי המשטר כמו גם את חלוקת התפקידים, הסמכויות והחובות בין רשויות השלטון ואת מערכת היחסים בינן לבין עצמן ובינן לבין האזרח (מ' שמגר "חוקה עכשיו או באחרית הימים" ספר ברנזון- חלק שלישי (תשס"ז) 83 (להלן שמגר)). כן כוללות חוקות בעולם רשימה של זכויות יסוד של האדם. זכויות אלה הן בראש וראשונה "זכויות אזרחיות-פוליטיות" וכוללות, בין היתר, את הזכות לחיים ולשלמות הגוף, חרויות-יסוד כגון חופש המצפון, חופש הביטוי, חופש התנועה והזכות לשויון (ר' גביזון "על היחסים בין זכויות אזרחיות- פוליטיות ובין זכויות חברתיות-כלכליות" זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (י' רבין וי' שני – עורכים) (תשס"ה) 25), ובחוקות מסוימות אף נכללות זכויות חברתיות-כלכליות בדרגה זו או אחרת, כגון הזכות לדיור, הזכות לחינוך והזכות לבריאות (א' בן בסט ומ' דהן זכויות חברתיות בחוקה ומדיניות כלכלית (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2004)). חוקה מהוה קודכס ראשון בחשיבותו, שהצורך בו נובע משניים: "ראשית, הצורך המהותי והענייני בקביעת דפוסים נורמטיביים חוקתיים מחייבים, שלמים ומלאים, החובקים את כל המכלול, או כל מה שמן הראוי שייכלל, בתחום המשטרי ובתחום של זכויות האדם... שנית, הצורך בחוקה כדי שתשמש מעין כוכב הצפון, מדריך ומתווה דרך, לשינויים מבניים ולתיקונים של תוכן וצורה במציאות המדינית והחברתית" (שמגר, בעמ' 98).
--- סוף עמוד 18 ---
כא. חוקי היסוד שנתקבלו עד שנת 1992 שיקפו את כללי המשטר הקיימים והתמקדו בעיקר ברשויות השלטון, אף כי לא רק בהן. בסוף שנות ה-80, החליט ח"כ דן מרידור, שמונה לשר המשפטים, ליזום חוק יסוד בנושא זכויות ("חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם"). יוזמה זו נבלמה, ולבסוף הוגש נוסח הצעת החוק של משרד המשפטים על ידי ח"כ פרופ' אמנון רובינשטיין כהצעת חוק פרטית (הצעת חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם, תש"ן-1989). בהמשך לכך, ובהינתן המצב הפוליטי ששרר באותה עת (בעקבות מה שנודע כ"תרגיל המסריח"), פורקה ההצעה – כפשרה – לארבעה רכיבים, אשר שניים מהם הפכו לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו וחוק יסוד: חופש העיסוק (ראו לתיאור השתלשלות הדברים, אמנון רובינשטיין "סיפורם של חוקי היסוד" משפט ועסקים יד (תשע"ב) 79). בניסיון להמשך הוגשו לכנסת חוקי יסוד נוספים, אך הסכמה לא נתגבשה.