חוקה אין עדיין, ולאורך השנים נגלה לפנינו פיחות הולך וגובר במעמדם של חוקי היסוד הקיימים, כמו גם במעמדה של הכנסת אל מול הממשלה. פרופ' א' בנדור עומד במאמרו "פגמים בחקיקת חוקי-היסוד" משפט וממשל ב (תשנ"ה) 443, על אודות
--- סוף עמוד 20 ---
"הקלות הבלתי נסבלת של חקיקת חוקי היסוד ותיקונם", ובגדרי אלה על התיקונים הרבים שנערכו בחוקי היסוד והחלפתם של שניים מהם (חוק יסוד: הממשלה הוחלף בשנת 1992, וחוק יסוד חופש העיסוק הוחלף ב-1994); לדידו ענייננו בתוצאה של ניסוח חוקי היסוד בחפזה, נוכח ניצול הזדמנויות פוליטיות וכן בשל אי הכרתה של הכנסת "בחשיבותה של יציבות הנורמות החוקתיות" (שם, בעמ' 446). ראו לעניין זה גם רשימתי "חוק-יסוד: הממשלה במתכונתו המקורית – הלכה למעשה" נתיבי ממשל ומשפט (תשס"ג) 79, 91-86 (פורסם במקור במשפט וממשל ג' (תשנ"ו) 571)), שם עמדתי על התיקונים השונים לחוק-יסוד הממשלה שנבעו בעיקרם מצרכים פוליטיים; ואף הנוסח האחרון משנת 2001 תוקן ארבע פעמים בשנים האחרונות.
כג. למרבה הצער השימוש בכלי של הוראת שעה לצורך תיקונם של חוקי יסוד, מהוה דוגמה נוספת לאותה "קלות בלתי נסבלת". יצוין, כי מאז השבעת הכנסת הנוכחית, כפי שתיארה גם העותרת, נערכו ארבעה תיקונים לחוקי היסוד בדרך של הוראת שעה: הוראת שעה שעניינה אי תחולת הסעיפים המגבילים את מספר השרים בממשלה (חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20); הוראת שעה בעניין התקציב הדו שנתי לשנים 2015 ו-2016 (חוק יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות)(הוראות שעה)(תיקון מס' 4)); הוראת שעה המסדירה את המנגנון הנוגע להפסקת חברותם בכנסת של שרים וסגני שרים וחזרתם לכהן כחברי כנסת בתום תפקידם בממשלה ("החוק הנורבגי הקטן" כנזכר); וההוראה מושא העתירה דנן.
כד. השימוש בהוראת שעה שכיח במקומותינו בכל הנוגע לדברי חקיקה רגילים, ויתרונו לעתים בצדו, ככל שהוא נעשה לצורך אמיתי ובמשורה. הוראת שעה מאפשרת גמישות בהתאם לצרכי השעה העתיים לפרק זמן קצוב מראש. כן מתאפשר בגדרי הוראת השעה מעין "ניסוי כלים" לשם בחינת ההסדר החוקי לקראת תיקון החוק באופן קבוע, אם יוחלט עליו. עם זאת פשיטא כי השימוש בהוראת שעה, שאופן קבלתה נעדר דיון ציבורי מקיף ונערך "תוך 'התחמקות' מהמשמעויות הנודעות לקיומה של חקיקה פוגענית שכזו לאורך זמן עלי ספר החוקים שלנו" (בג"ץ 466/07 גלאון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סה(2) 44 (2012), 157, השופטת ארבל), צריך שייעשה באופן מידתי בנוגע לדברי חקיקה רגילים, ומקל וחומר, ולטעמי בן בנו של קל וחומר, בנוגע לחוקי יסוד, שיש בהם – ולמצער אמורה להיות בהם – קדושה חוקתית. כמובן, יכול הטוען לטעון, תדאג הכנסת לכבודה ואל ידאג לו בית המשפט. לא היא. כידוע מכבר, הכנסת אינה בת חורין להחליט ככל אוות נפשה, אלא אף למחוקק ריסונים חוקתיים.