--- סוף עמוד 47 ---
- כעת, במוקד העתירה שלפנינו תיקון נוסף, חמישי במספר, בנושא משטר תקציבי דו-שנתי – חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (להלן: התיקון לחוק היסוד). בחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, נקבע כי עיגון מנגנון התקציב הדו-שנתי במתכונת של תיקון חוק היסוד בהוראת שעה – זו הפעם החמישית, ללא דיון ציבורי מספק, למען "ניסויים שונים" בשיטת התקצוב ובניגוד לעמדה המקצועית של אגף התקציבים במשרד האוצר – מכרסם במעמד החוקתי של חוק יסוד: משק המדינה ומהווה שימוש לרעה בחוק היסוד הזמני (פסקה ל"א לחוות דעתו). לדברים אלה אני מסכים.
- המשיבות טוענות כי שינוי חוק היסוד מוצדק בענייננו נוכח ההסדר החדש שהוכנס בתיקון לחוק, הוא מנגנון ההתכנסות, שנועד להתאים את תקציב המדינה לשנת 2018 לעדכון תחזית ההכנסות וליתן מענה לפערים בין התחזיות המקוריות שעליהן התבסס התקציב הדו-שנתי מלכתחילה, לבין התחזיות המעודכנות (לקראת סוף שנת 2017). בחוות דעתו ציין המשנה לנשיאה (בדימ') כי מנגנון ההתכנסות "אינו משנה את העיקר, והוא שמדובר בתקציב דו-שנתי המגיע לאישורה של הכנסת פעם בשנתיים, בניגוד לכתבו ורוחו של חוק היסוד ולפרקטיקה המקובלת מקדמת דנא, לפני חוק היסוד ולאחר כינונו; גם התכנית המאזנת המסורבלת, וסרבולה מעיד במידה רבה על מלאכותיותה, העומדת בבסיס התיקון, תוכן על ידי הממשלה ואינה טעונה אישור הכנסת – דהיינו, אין בידי הכנסת לפקח על קביעת סדרי העדיפויות הכלכליים-חברתיים, אלא בתחילת התקציב הדו-שנתי" (שם, פסקה ל"ב).
- כשלעצמי, אבקש שלא לקבוע מסמרות לגופם של מנגנון ההתכנסות וההסדרים הפרטניים שנקבעו בגדרו, אשר המדינה ביקשה לבחון יישומם המעשי במסגרת התיקון שלפנינו, כמו גם בנושא השפעתם על מרקם היחסים בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת. בהקשר זה יוער, כי בחוות דעתו ציין חברי כי בבסיס התיקון המוצע שלפנינו עומדים, בפועל, טעמים של נוחות פוליטית (פסקאות ו, כ"ה ול"ב לחוות דעתו). להשקפתי, גם אם אכן שיקולים פוליטיים, ובפרט – רצונה של הממשלה להקל על המורכבות הכרוכה באישור שנתי של תקציב המדינה, הם אלה שהובילו לתיקון שלפנינו, היבט זה כשלעצמו לא מצדיק לדעתי התערבות שיפוטית מן הסוג המבוקש במקרה דנא. יפים לעניין זה דבריה של הנשיאה ד' ביניש בפרשת בר-און: