"ככלל, 'ספק רב אם מניעים לחקיקת חוק יסוד – אף אם ניתן לטעון שאינם ראויים – עשויים כשלעצמם להוות
--- סוף עמוד 48 ---
פגם משפטי המהווה עילה לביקורת שיפוטית' (בג"ץ 5160/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת החוקה, חוק ומשפט [2], בעמ' 96, להלן: פרשת התנועה למען איכות השלטון בישראל). גם אם מוכנה הייתי להניח כי המניע לחקיקת החוק היה, כטענת העותרים, רצון של הקואליציה להימנע מהצורך לאשר את חוק התקציב אחת לשנה, אין בנימוק זה כשלעצמו כדי להצדיק ביקורת שיפוטית; בפרט מקום בו הסעד המבוקש הוא להורות על בטלות של חוק יסוד" (שם, בעמ' 296-295).
- מכל מקום, גם אם הייתי נכון להניח, לצורך הדיון, כי התיקון דנא שיסודו כאמור בניסיון לבדוק את יישומו של מנגנון ההתכנסות, אינו מגיע, לבדו, לסף שנקבע בפרשת בר-און לעניין שימוש לרעה בהוראת השעה לתיקון חוק היסוד (והנחה זו אינה מובנת מאליה) אני סבור כי השימוש החוזר והנשנה בהוראות שעה לשינוי ההסדר בחוק היסוד והנהגת תקציב דו-שנתי כתחליף, הלכה למעשה, לדיון ציבורי מעמיק ומלא בנושא ההשלכות של תיקון חוק היסוד באופן קבוע, מגיע כדי שימוש לרעה בתיקון לחוק היסוד. בפרשת בר-און עמד בית משפט זה על כך שהתיקון לחוק היסוד צריך שיהיה בבחינת יוצא מן הכלל, ויש להשתמש בו במשורה – אם בכלל (שם, בעמ' 301). התיקון שלפנינו מעיד כי היוצא מן הכלל הפך, למרבה הצער, לכלל. ודוקו: גם אם בתיקון דנא יש כדי לשפר את ההסדר הקיים ואפילו יש בו לרפא קשיים מסוימים שהתעוררו בשנים הקודמות שבהן הונהג המשטר התקציבי הדו-שנתי בגיבוש תחזיות מהימנות, בכך אין די.
- הצטברות הנסיבות שלפנינו, ובהן ריבוי התיקונים שנעשו בנושא זה, בדרך של חקיקת הסדר ארעי כהוראות שעה; העובדה כי שיטת התקצוב הדו-שנתי יושמה, למעשה, מעבר לפיילוט בשנים 2012-2011 פעמיים נוספות, ולמרות זאת – הגם שבפעמיים אלו הונהג התקציב הדו-שנתי על רקע קיום בחירות – רק בתיקון הנוכחי נכללו לראשונה המלצות משרד האוצר בנושא מנגנון ההתכנסות בעקבות אותו הפיילוט (מנגנון ההתכנסות, כנטען על ידי המשיבות, מהווה יישום של המלצות משרד האוצר מחודש מאי 2012 בעקבות הפיילוט האמור, ראו משרד האוצר מסקנות ביניים מיישום התקציב הדו-שנתי ועקרונות לקביעת תקציב המדינה כתקציב דו-שנתי 22-20 (2012)); המאטריה המוסדרת בתיקון, הנוגעת להליך האישור של תקציב המדינה השנתי בכנסת והקשיים שהוא מעורר בקשר ליכולת הפיקוח של הכנסת על הממשלה (עליהם עמד חברי המשנה לנשיאה (בדימ') בהרחבה); ועמדת הגורמים המקצועיים במשרד האוצר אשר לקשיים המאפיינים את שיטת התקצוב הדו-שנתית וההעדפה
--- סוף עמוד 49 ---