בתמצית, חוק יסוד: משק המדינה קובע בסעיף 3(א)(2) לו כי "התקציב יהיה לשנה אחת". אולם, חוק יסוד: תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) (להלן:חוק יסוד הוראת השעה, או הוראת השעה התקציבית), מורה כי "על אף האמור בסעיפים 3(א)(2) ו-3א לחוק יסוד: משק המדינה [...] תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 יהיה תקציב דו שנתי [...] התקציב הדו שנתי ייקבע בחוק אחד". על פי דברי ההסבר להצעת חוק יסוד הוראת השעה, הסדר זה חותר לקידום "יחס הגיוני יותר בין שלבי תכנון התקציב לביצועו, יצירת ודאות גדולה יותר למשרדי הממשלה, חיזוק היציבות הפוליטית ופינוי משאבים ניהוליים" (ה"ח הממשלה 1063, 1212). בד בבד, ומתוך מודעות לקושי הכרוך באישור תקציב דו שנתי, עוגן בסעיף 3 לחוק יסוד הוראת השעה "מנגנון התכנסות" – המאפשר לממשלה לערוך את ההתאמות התקציביות המתבקשות מן הנתונים הכלכליים העדכניים, תוך יידוע הכנסת. העתירה שלפנינו מופנית כלפי הוראת שעה תקציבית זו.
--- סוף עמוד 58 ---
האם יש בתוכנו של חוק יסוד הוראת השעה – קרי, העמדת תקציב המדינה לאישור הכנסת אחת לשנתיים – או בעצם הגדרתו כהוראת שעה, כדי להביא לבטלותו? לו נשאלה שאלה זו בהתייחס להוראת השעה התקציבית כשלעצמה, ללא הקשר, עבר או עתיד, הייתי משיב לה בשלילה. אף על פי כן, נוכח הנסיבות יוצאות הדופן שעליהן אעמוד להלן, אני מצטרף לעמדת חבריי כי בענייננו נעשה שימוש לא ראוי בכותרת "חוק יסוד" – באופן המוביל למתן "התראת בטלות" המכוונת כלפי הסדר עתידי דומה.
- בטרם אתייחס לסוגיית השימוש הלא ראוי בכותרת "חוק יסוד", אשרטט בקצרה קווים כלליים לדמותם הדינמית, שלא לומר תזזיתית, של חוקי היסוד המסדירים את מבנה המשטר במדינת ישראל. על פי השקפתי, תמונה זו שוללת את אפשרות קיומו של פגם אינהרנטי בעצם השימוש במוסד הוראת השעה במישור החוקתי, ומלמדת כי אין בתוכנו של חוק יסוד הוראת השעה כשלעצמו משום פגיעה בעקרונות יסוד של השיטה.
אפתח בחוק יסוד: הכנסת, אשר כונן בשנת 1958, והפך לחוליה הראשונה בשרשרת חוקי היסוד. חוק יסוד זה תוקן לא פחות מ-46 פעמים – האחרונה שבהן אך לא מכבר, ביום 14.3.2017 (חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46), ס"ח 2618, 516). תיקון זה הרחיב את היקף סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית למנוע מרשימות, או מועמדים, להשתתף בבחירות – סמכות המעוגנת בסעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת, שלא הופיע כלל בנוסחו המקורי של חוק היסוד, ועוגן בחוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 9), ס"ח התשמ"ה 1155, 196.