חוק יסוד: הממשלה, שבא לעולם בשנת 1968 (להלן: חוק יסוד הממשלה הראשון), תוקן 9 פעמים בטרם ביטולו בשנת 1992 (לפי סעיף 61 לחוק יסוד: הממשלה, ס"ח התשנ"ב 1396, 214). חוק יסוד: הממשלה שכונן באותה שנה (להלן: חוק יסוד הממשלה השני) – ובליבתו המעבר לבחירה אישית ישירה של ראש הממשלה, אשר נועד לחזק את מעמד האחרון ולכונן איזון מחודש "בין יציבות השלטון ויעילותו לבין פיקוח פרלמנטרי יעיל על הממשלה" (דברי ההסבר להצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5), ה"ח התש"ן 1985, 154) – תוקן 10 פעמים בטרם בוטל בשנת 2001 (לפי סעיף 46 לחוק יסוד: הממשלה, ס"ח התשס"א 1780, 158). מחליפו, חוק יסוד: הממשלה מאותה שנה (להלן: חוק יסוד הממשלה השלישי), השיב על כנה את שיטת הבחירות המסורתית, ותוקן מאז 4 פעמים. התיקון הראשון, שנערך בשנת 2014, הביא
--- סוף עמוד 59 ---
לשיאו תהליך מתמשך של צמצום סמכות הכנסת להביע אי אמון בממשלה, וקבע כי "הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת" (חוק יסוד: הממשלה (תיקון), ס"ח 2440, 346). זאת, בהשוואה לסעיף 24 לחוק יסוד הממשלה הראשון שכלל לא התנה הבעת אי אמון ברוב מיוחס; סעיף 19 לחוק יסוד הממשלה השני שהסתפק בהבעת אי אמון מצד רוב חברי הכנסת – ללא היבטים קונסטרוקטיביים; וסעיף 28 לחוק יסוד הממשלה השלישי בנוסחו המקורי, בו עוגן לראשונה רכיב קונסטרוקטיבי – אך פיזור הכנסת לא הותנה במימושו (על תכליות מנגנון אי האמון הקונסטרוקטיבי ראו יגאל מרזל "חובת האמון של הממשלה כלפי כנסת" חובות אמון בדין הישראלי 185, 210 (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב עורכים, תשע"ו) (להלן: מרזל, חובות אמון); יגאל מרזל "המעמד החוקתי של האופוזיציה הפרלמנטרית" משפטים לח 217, 251 (2009)).
השינויים והתיקונים שנערכו בחוקי היסוד ה"משטריים" לא פסחו על מישור היחסים שבין הרשות המחוקקת למבצעת בזירה הכלכלית-חברתית – וביתר דיוק, בזירה התקציבית, העומדת במוקד ההליך הנוכחי. בהקשר זה, רלוונטית במיוחד לענייננו הוראת חוק יסוד הממשלה השני הקובעת כי אי אישור התקציב על ידי הכנסת כמוהו כהחלטתה על התפזרותה. הוראה זו, שנותרה על כנה גם לאחר ביטול הבחירה הישירה של ראש הממשלה, מעוגנת כיום בסעיף 36א(א) לחוק יסוד: הכנסת, וקובעת כי –
"לא נתקבל חוק התקציב בתוך שלושה חודשים מיום תחילתה של שנת הכספים, יראו ביום שאחרי סיום התקופה האמורה (להלן – היום הקובע) כאילו החליטה הכנסת על התפזרותה לפני גמר תקופת כהונתה" (סעיף 45 לחוק יסוד: הממשלה, ס"ח התשס"א 1780, 158 (תיקון עקיף לחוק יסוד: הכנסת); הוראה זו הופיעה לראשונה, בנוסח שונה מעט, בסעיף 20 לחוק יסוד הממשלה השני).