חוק יסוד הוראת השעה, הפוטר את הממשלה מחובת הנחת תקציב שנתי לאישור הכנסת, מעניק לה, למעשה, "חסינות" חלקית – ומפחית את יכולתה של האופוזיציה להביא לפיזור הכנסת באמצעות הערמת מכשולים על דרכו של חוק התקציב השנתי.
בטרם אדרש למשמעות של חסינות זו, אוסיף כי חוק יסוד: משק המדינה, הצלע השלישית בחוקי היסוד הניצבים ברקע העתירה הנוכחית, תוקן אף הוא מספר פעמים מאז כינונו בשנת 1975 – באופן המשקף תמורות בעמדת הרשות המכוננת לגבי
--- סוף עמוד 60 ---
מערכת היחסים הראויה שבין הרשות המחוקקת למבצעת בתחום התקציבי. כך, למשל, נועדו שני התיקונים הראשונים להגביר את אפקטיביות הפיקוח הפרלמנטרי על המדיניות הכלכלית של הממשלה (דברי ההסבר לחוק יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 2), ה"ח התשמ"ג 1611, 102) – חוק יסוד: משק המדינה (תיקון), ס"ח התשמ"ב 1052, 170, הורה כי הצעת התקציב תונח על שולחן הכנסת "לא יאוחר מששים ימים לפני תחילת שנת הכספים", וחוק יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 2), ס"ח התשמ"ג 1079, 58, הוסיף כי "הצעת חוק התקציב תהיה מפורטת" ותציג בנפרד את תקציבי משרדי הממשלה השונים. לעומתם, חוק יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 6), ס"ח 1893, 498, הקובע כי "הצעת חוק תקציבית לא תתקבל בכנסת אלא בקולותיהם של 50 חברי הכנסת לפחות", מבליט תפיסה שונה. תיקון זה מבקש לצמצם את תפקיד הרשות המחוקקת בקביעת סדרי עדיפויות כלכליים-חברתיים – ולהעניק לממשלה "מונופול" מעשי על קידום חקיקה תקציבית (דברי ההסבר לחוק יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 6), ה"ח הממשלה התשס"ג 25, 461).
שינויים נוספים בחוק יסוד: משק המדינה כללו הוראה בדבר הכנת "תכנית תקציב רב שנתית" שתונח על שולחן הכנסת במקביל להצעת חוק התקציב, ותשמש כבסיס להצעת חוק התקציב בשנה העוקבת (חוק יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 4), ס"ח התשנ"ב 1378, 40); הסדרת ההתנהלות התקציבית בתקופת הביניים שעד לאישור הצעת חוק התקציב השנתית (סעיף 58 לחוק יסוד: הממשלה, ס"ח התשנ"ב 1396, 214 (תיקון עקיף לחוק יסוד: משק המדינה); ועוד.
- על רקע התמונה שהוצגה, סבורני שאין לסטות מן העמדה המורכבת, אך נחרצת, שהביע בית משפט זה בבג"ץ 4908/10 בר-און נ' כנסת ישראל (7.4.2011) (להלן: עניין בר-און), לפיה:
"דומה כי אין מי שיחלוק על כך שהוראת שעה עומדת בניגוד לרעיון הבסיסי לפיו הוראות החוקה הן קבועות, ויש שיאמרו אף נצחיות. כאמור, ביסודה של חוקהעומד הרצון להבטיח עקרונות יציבים וזהות חברתית וערכית שאינם ניתנים לשינוי בקלות, על מנת שיעמדו מעל לארעי ולחולף. שינוי החוקה בדרך של הוראת שעה מניח שניתן להפקיע עקרון חוקתי לזמן מוגבל. האם הדבר פסול?