במצב דברים אידיאלי, בו קיים מנגנון מוסד ונוקשה לשינוי ותיקון החוקה, ספק אם שינוי החוקה על דרך של הוראת שעה היה אפשרי [...] מכל מקום, לפי המצב בישראל כיום, אין לתפיסה הקשיחה ביחס להליכי החקיקה מסגרת הולמת. כאמור, בהיעדר חוק יסוד:
--- סוף עמוד 61 ---
החקיקה, ההגבלות על הליכי החקיקה או השינוי של חוקי יסוד הן מצומצמות, וכדי לחוקק חוק יסוד בישראל אין צורך בהליכים מיוחדים בכנסת. בנסיבות אלה, אין לומר כי עצם העובדה שחוק היסוד נחקק על דרך של הוראת שעה פוסלת אותו מעיקרו או מעמידה אותו במדרג נורמטיבי נמוך מזה של חוק רגיל. יחד עם זאת, אין גם לומר כי פרקטיקה זו נטולת קשיים. קביעת הסדר חוקתי זמני אכן פוגעת במעמדם של חוקי היסוד ומוטב שייעשה בה שימוש במשורה, אם בכלל" (פסקה 24 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש).
אכן, המשפט החוקתי הישראלי מכיר בערכה של היציבות, ושואף לכונן הסדרים שיסייעו בשמירתה (על ערכה הכללי של יציבות החקיקה ראו נדיב מרדכי, מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס מדריך למחוקק 67-70 (2015) (להלן: מדריך למחוקק)). במישור החוקתי, ניתן לכך ביטוי בפסקאות הנוקשות והיציבות החלות על הוראות חוקתיות מסוימות (ראו, למשל, סעיף 44 לחוק יסוד הממשלה השלישי; סעיפים 44-45 לחוק יסוד: הכנסת; וסעיף 7 לחוק יסוד: חופש העיסוק), כמו גם בנכונות להכיר במעמד המנהג, או "מוסכמה חוקתית" –
"יש להכרה במוסד של מוסכמה חוקתית חשיבות חינוכית וערכית, המקרינה יציבות והמשכיות במערכת הנורמטיבית, והמאפשרת – גם במדינה שמלאכת כינון חוקתה לא הושלמה עד תום, ומוסדותיה החוקתיים אינם מושרשים במלואם בחוקה כתובה ככל משפטה – להנחיל מורשה חוקתית מדור לדור" (דנג"ץ 219/09 שר המשפטים נ' זוהר, פ"ד סד(2) 421, פסקה ד' לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (2010); ראו גם חוות דעתי בבג"ץ 9029/16 אבירם נ' שרת המשפטים(1.2.2017) (להלן: עניין אבירם)).
ברם, יש להימנע מכפייתן הר כגיגית של תפיסות חוקתיות מופשטות על החוקה הישראלית, תוך התעלמות מן הצביון הייחודי שפיתחה. השינויים התכופים בחוקי היסוד ה"משטריים", שעל מקצתם עמדתי בפתח חוות דעתי, מעידים כי החוקה הישראלית המתגבשת עודנה מצויה בשלבי ניסוי וטעייה. עקרונות יסוד מסוימים אמנם קנו להם אחיזה בשיטת המשפט הישראלית, והפכו לחלק מגרעין אופייה היהודי-דמוקרטי (ראו והשוו א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית נ' טיבי, פ"ד נז(4) 1, 21-23 (2003) (להלן: עניין טיבי)) – אך הרשות המכוננת עודנה מתחבטת באשר לדמות המעשית שעליהם ללבוש. הישן טרם התקדש, והחדש איננו בהכרח בגדר חידוש. המסע לכינון החוקה הישראלית בעיצומו, ולמצער בשלב זה בהתפתחותו אסור לומר כי "החדש אסור מן התורה" – והשוו למטבע הלשון שטבע החת"ם סופר, מאבות