לאמור, אני מסכים עם חברי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כי הוראת השעה התקציבית מייצגת מקרה קצה של שימוש לא ראוי בכותרת "חוק יסוד" – וכי מן הבחינה המהותית אין מדובר בהוראה בעלת מעמד חוקתי. כפי שציין הרכב מורחב של בית משפט זה בעניין בר-און, בו נדון תוקף התיקון הראשון לחוק יסוד הוראת השעה הראשון (ס"ח התש"ע 2245, 550):
"במקרים מסוימים, שאין ניתן לקבוע מהם מראש, ייתכן כי חקיקת חוק יסוד כהוראת שעה עלולה לעלות כדי 'שימוש לרעה' בכותרת 'חוק יסוד'. בבחינת כל מקרה לגופו, יש לתת את הדעת, בין היתר, לקיומן של נסיבות חריגות המצדיקות עריכת הסדר זמני על פני הסדר קבוע; יש לבחון את המאטריה אותה מסדיר חוק היסוד; ויש להעריך את מידת הפגיעה של חוק היסוד הזמני בעקרונות משטריים ובזכויות יסוד אחרות. חשוב לציין כי החלת המבחנים הללו על בחינת חוקתיות הוראה זמנית מעצם טיבה כרוכה בשאלת החלתו של מבחן מהותי לזיהוי חוקי יסוד. יחד עם זאת, שאלה זו גם עומדת על רגליה כשאלה עצמאית. כאמור, בנסיבות מסוימות וחריגות, עשוי עצם השימוש בהוראת שעה להצדיק התערבות בחקיקת היסוד" (פסקה 24 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש).
לפיכך, גם אם יש מקום לבחינת הסדרים חוקתיים אלטרנטיביים ב"מעבדת" הוראת השעה, מדובר בבחינה ממוקדת ומהירה של ליבת ההסדר ומהותו – בדומה לזו שנערכה בעניין החקיקה התקציבית (ראו לעיל, פסקה 3) – ולא בבדיקה אינסופית של וריאציות וניואנסים שונים, העושה את חוק יסוד: משק המדינה פלסתר, ומעצבת הסדר קבע חלופי מבלי לשאת בעלויות הציבוריות הכרוכות בכך. בחלוף שנים ארוכות שבהן קנה לו התקציב הדו-שנתי אחיזה במשפטנו החוקתי, אין עוד צידוק לעיגונו בהוראת
--- סוף עמוד 66 ---
שעה – גם בהנחה ש"מנגנון ההתכנסות" שהתווסף בחוק יסוד הוראת השעה הנוכחי ראוי ורלוונטי כשלעצמו.
מסקנה זו מתבקשת גם לנוכח המטריה שבה מדובר: בניגוד להוראת השעה שעיכבה את כניסתו לתוקף של התיקון הראשון לחוק יסוד הממשלה השלישי – במסגרתו הוגבל מספר השרים וסגני השרים, ונשלל מינוי שרים ללא תיק – חוק יסוד הוראת השעה יוצר שינוי של ממש במאזן הכוחות בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. לא מדובר בסוגיה משנית "שעיקר השלכותיה תקציביות-מינהליות" (בג"ץ 3234/15 יש עתיד נ' יו"ר הכנסת, פסקה 13 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור (9.7.2015)), אלא בעניין מהותי, שכן "התקציב הוא אחד מן העמודים המרכזיים עליהם נשען הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה" (עניין בר-און, פסקה ה' לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין). כפי שהסביר בשעתו ג'יימס מדיסון, ממעצבי חוקתה של ארצות הברית ונשיאה הרביעי –