“The House of Representatives cannot only refuse, but they alone can propose, the supplies requisite for the support of government. They, in a word, hold the purse; that powerful instrument by which we behold, in the history of the British Constitution, an infant and humble representation of the people gradually enlarging the sphere of its activity and importance, and finally reducing, as far as it seems to have wished, all the overgrown prerogatives of the other branches of the government. This power over the purse may, in fact, be regarded as the most complete and effectual weapon with which any constitution can arm the immediate representatives of the people, for obtaining a redress of every grievance, and for carrying into effect every just and salutary measure” THE FEDERALIST No. 58, at 359 (JAMES MADISON) (Clinton Rossiter ed., 1961).
לפיכך, הגם שהמעבר לתקציב דו שנתי אינו פוגע בעקרונות היסוד של השיטה – כך שלא היה מקום לפסילת חוק יסוד הוראת השעה הראשון משנת 2009 – חשיבות הנושא מחייבת את הסדרתו בחוק יסוד. הדבר מעצים את הפגם בהמשך השימוש בהוראות שעה, לאחר שנות "ניסוי" ארוכות שבמהלכן כבר היכה התקציב הדו-שנתי שורשים.
--- סוף עמוד 67 ---
ונכון להפנים: הליך החקיקה, ועל אחת כמה וכמה הליך כינון החוקה, איננו רק מפגש בין אינטרסים, או זירת סחר מכר בין כוחות פוליטיים שונים. בהזדמנויות שונות ציטטתי מדברי המלומד Jeremy Waldron בספרו The Dignity of Legislation, מהם עולה כי מבחינה נורמטיבית וקונספטואלית יש לראות במוסד החקיקה "Dignified mode of governance and a respectable source of law" (עמ' 2), והוספתי כי –
"כשלעצמי, הייתי רוצה למשוך את הרעיון של חקיקה 'מכובדת' לכיוון אחר. אל כבוד החקיקה (במובן Dignity of legislation) ניתן להתייחס, במידה מסוימת, כאל שטר ששוברו בצידו. ההכרה במעמדה המכובד של החקיקה, מעוררת ציפיות להתנהלות תואמת של המחוקק" (בג"ץ 3132/15 יש עתיד נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 4 לחוות דעתי (13.4.2016); ראו גם בג"ץ 10042/16 קוונטינסקי נ' כנסת ישראל, פסקאות 4-6 לחוות דעתי (6.8.2017)).
דברים אלה יפים בקל וחומר לענייננו: על הרשות המכוננת לכבד את הנורמות שאותן היא יוצרת בכובעה זה, ולהבטיח כי שינויים בכללי המשחק שמתווה החוקה יבוצעו בהליך ראוי, תוך שקיפות ואחריותיות כלפי הציבור. קביעת עובדות בשטח, נוסח "עוד דונם ועוד עז", אינה מכבדת את החוקה הישראלית, ואף לא את מכונניה. הוראת השעה התקציבית, שזו משמעותה, אינה יכולה ליהנות, אפוא, ממעמד חוקתי.