כבוד החקיקה קשור קשר אמיץ לכבוד המחוקק ולכבוד החוק. חוק יסוד אינו עומד באותו מדרג כחוק רגיל. הכרעת המחוקק להגדיר חוק כחוק יסוד מחייבת גם אותו. יושם על לב, הצורה הפורמליסטית של חוק יסוד לפיה בניגוד לחוקים רגילים אין הכותרת מציינת את שנת החקיקה. כאילו חוק זה מעל הזמן, וקשור לתיאור עיקרי השיטה. כך בחוק יסוד, כך ביתר שאת חוק יסוד: משק המדינה, וכך ביתר יתר שאת בסעיף שעניינו החובה לאשר בחקיקה תקציב שנתי. מדובר בשלושה רבדים, זה על גבי זה. רצינות העניין דורשת התייחסות בהתאם. גם אם השימוש בהוראת שעה מוצדק לעיתים, הפנייה לערוץ זה מקום בו ניתן, וראוי, להסדיר את מתכונת התקציב באמצעות נורמה קבועה, פוגע בכבוד המחוקק, החוק והחוקה ואין להשלים עמו. במידה מסוימת אף אפשר לומר שזהו הפן המשטרי של כבוד האדם וחירותו.
- ברצוני להציג כיוון נוסף שבמכלול תומך במסקנה אליה הגעתי, ולכל הפחות חושף מדוע אין להשלים עם המשך ההסדר הזמני. נקודה זו בוחנת את התוצאה
--- סוף עמוד 68 ---
הנורמטיבית של הוראת השעה התקציבית ולא את הכוונה הסובייקטיבית שעמדה מאחוריה. היא נובעת מאופייו הפרסונאלי של חוק יסוד הוראת השעה. אבהיר:
"ברובד הכללי, אחד המאפיינים הבסיסיים של חוק, אשר מבדיל אותו באופן עקרוני מנורמה שרירותית אחרת, הוא היותו בעל תחולה כללית. תכונה זו לרוב באה לידי ביטוי בהתייחסות לקבוצה בלתי מסוימת של נתינים (אליהם ממוען החוק), או בכך שהחוק מצווה, אוסר או מתיר ביצוע תמידי או סדור של פעולה" (בג"ץ 6971/11 איתנית מוצרי בנייה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 35 לחוות דעתי (2.4.2013); להלן: עניין איתנית).
חוק המנוסח "באופן שהמחוקק יכול היה לזהות מראש מי האדם או האנשים עליהם החוק יחול" – גם אם אינו נוקב במפורש בשמם – חוטא, על פניו, לדרישת הכלליות, הנתפסת על ידי מלומדים כתנאי להבטחת "מוסריותו הפנימית" והחיצונית של המשפט, ואף כנגזרת של עקרון שלטון החוק המהותי (LON. L. FULLER, THE MORALITY OF LAW (2nd ed., 1969); מיכל טמיר "חקיקה פרטית – חקיקה סלקטיבית?" עתיד להתפרסם בכתב העת חוקים (להלן: טמיר, חקיקה סלקטיבית)). בין היתר, נאמר כי "בבואו לחוקק חוק על המחוקק להעמיד לנגד עיניו עיקרון המשרת לתפיסתו את האינטרס הציבורי הכללי. אסור למחוקק לעצב את הנורמה כאשר טובתו של אדם ספציפי עומדת לנגד עיניו ולתפור אותה למידותיו" (מדריך למחוקק, עמ' 63-64), וכי במצבים מסוימים חקיקה פרסונאלית, או "סלקטיבית", עלולה אף לחתור תחת עקרון הפרדת הרשויות (טמיר, חקיקה סלקטיבית). אמנם, הזהירות מתבקשת בהגדרת חוק פרסונאלי, שכן לעיתים הניסיון של מקרה מסוים מביא לעיגון לגיטימי של נורמה כללית – או שיש צידוק יוצא דופן לקביעת נורמה פרטנית. ברם, כפי שאבהיר מיד, חוק יסוד הוראת השעה מושא העתירה אינו בא בגדרי החריגים הללו.