בענייננו, חוק יסוד הוראת השעה סוטה מן ההוראה הקבועה בסעיף 3(א)(2) לחוק יסוד: משק המדינה, ומבקש לקבוע כי היא לא תחול על שחקנים מוגדרים (גם אם לא בשמם) – קרי, הכנסת ה-20 והממשלה ה-34, המכהנות בשנים 2017 ו-2018. ודוקו, הוראת שעה עשויה, מן הבחינה העקרונית, לגבש נורמה שתחול על קבוצה בלתי מוגדרת, או על הציבור כולו, במהלך פרק הזמן בו היא תקפה (כך, למשל, הוראת שעה המרחיבה לתקופה מסוימת את תחולת חוק יסוד: חופש העיסוק, כך שיחול גם על מי שאינו אזרח או תושב). ברם, הוראת השעה התקציבית חומקת מהסדרה עקרונית של היחסים המוסדיים בין הכנסת לממשלה, ובוחרת לשנות, באופן פרטני וקונקרטי, את
--- סוף עמוד 69 ---
כללי הפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת ה-20 על הממשלה ה-34 (בשנות הכספים 2017-2018). משכך, היא נושאת מאפיינים פרסונאליים, להבדיל מפונקציונליים, ועלולה לפגוע בעקרון הכלליות.
אכן, "מצב מיוחד דורש חוק מיוחד, ואף עשוי להצדיק חוק בעל מאפיינים פרסונאליים" – ומקום שבו יצרה המציאות הישראלית צורך בפתרון נקודתי, גם אם פרסונאלי, אין בכך פגם (עניין איתנית, פסקה 35). ברם, משהגענו למסקנה כי "מנגנון ההתכנסות" אינו מהווה צידוק מספק לשימוש במתכונת הוראת השעה, "הגנה" זו נשמטת – ולא ניתן עוד לומר כי חוק יסוד הוראת השעה מספק מענה נקודתי הולם ל"מצב מיוחד". אדרבה, התכלית הממשית היחידה שניתן לקשור בשימוש בכלי זה (להבדיל מהתכלית הרחבה של תוכן ההסדר, קרי המעבר לתקציב דו שנתי), היא "נוחות פוליטית", וניסיון לדלג "על משוכות פוליטיות", כלשונו של חברי המשנה לנשיאה (פסקה לג). אמנם, נוחות פוליטית ודילוג על משוכות פוליטיות עשויים להיות חלק מכללי המשחק. והמשחק עדין הוא. עם זאת, יש להכיר במעמד המיוחד של חוק יסוד. נורמה המיועדת והמאפשרת לשחקן A (קרי, הממשלה המכהנת) להתגבר על משוכות פוליטיות, אך מציבה רף גבוה יותר בפני שחקן B (ממשלה עתידית שלא תיהנה מהוראת השעה ותידרש להתמודד עם פיקוח פרלמנטרי מחמיר), נושאת, במובנים מסוימים, אופי פרסונאלי. משום כך, היא מעוררת קושי, ולא ניתן לייחס לה אופי ומעמד חוקתיים.
קושי זה אף מתעצם במידה מסוימת נוכח שני הכובעים שחובשת הכנסת, ומעוררים סוגיה מעניינת של ניגוד עניינים: הכנסת ה-34, בכובעה כרשות מכוננת, "מכוננת לעצמה" נורמה ייעודית שתסדיר אך ורק את יחסיה שלה, בכובעה כרשות מחוקקת, עם הממשלה (לדיון במגבלות אפשריות על "חקיקה עצמית" – בין היתר, בשל ניגוד עניינים ופגיעה בהפרדת הרשויות – ראו יואב דותן "איסור 'החקיקה העצמית' כמגבלה חוקתית בפסיקת בית המשפט העליון" משפטים לא 771 (2001) (להלן: דותן, חקיקה עצמית); איל גבאי "שינוי רטרוספקטיבי בחוק יסוד: הממשלה – חוקתיותו" הפרקליט מד 151, 170-172 (1998)).