--- סוף עמוד 71 ---
לא לחינם אין בדברי ההסבר להצעת הוראת השעה התקציבית התייחסות של ממש לשאלה מדוע ההסדר נוצר בדרך של הוראת שעה ולא כהסדר קבע. בניגוד לחוק יסוד הוראת השעה הראשון משנת 2009 – ואף לחקיקה הבאה, שהתייחסה לתקציב 2011 ו-2012 – מדברי ההסבר להוראת השעה התקציבית נעדר תיאור של מצב עובדתי חריג ומיוחד שמצדיק שימוש במנגנון זה. אף לא צוין כי עסקינן בסוג של ניסוי, כדוגמת חוקים אחרים של הוראות שעה. יש לזכור כי חוק יסוד הוראת שעה – הכותרת של החוק מושא העתירה – הינו סוג של אוקסימורון. אין בדברים כדי לפסול שימוש במנגנון הוראת השעה במקרה המתאים, אך הוראת שעה לא נועדה להחליף את המקור. קריאת דברי ההסבר להצעת חוק יסוד הוראת השעה מעניקה את הרושם כי המחוקק רואה את התקציב הדו-שנתי כמצב נתון, וביקש לערוך התאמות כדי להתמודד עם הקשיים שמעורר נתון זה. אם כך הגישה, הכותרת הוראת שעה איננה מתאימה עוד. ראוי שלא זה יהיה מצב הדברים בנושא כה מהותי, רגיש למשק – התקציב השנתי.
ויובהר שוב, אין באמור קביעה בדבר האפשרות לתיקון חוק יסוד: משק המדינה בדרך המלך. מתפקידו של בית המחוקקים לשקול את העניין, על כל היבטיו, באופן ישיר על גבי המסלול הנכון. לצד זאת, מתפקידו של בית המשפט להכריע בסוגיה המשפטית בדבר הלגיטימיות של דרך ביטול הוראת חוק יסוד: משק המדינה לגבי אישור התקציב על בסיס שנתי, באמצעות מנגנון של הוראת שעה שאינה לשעה. על רקע זה, אשוב על דברים שאמרתי לעיל ואדגיש כי הקפדה על עקרונות היסוד של השיטה מכבדת ומחזקת, בראש ובראשונה, את הגורם שאמון עליהם – במקרה זה, כנסת ישראל.
אשר לשאלת הסעד – מן הטעמים שמנה חברי המשנה לנשיאה, סבורני כי יש להסתפק בהתראת בטלות עתידית, במתכונת שהוצעה על ידו. אין בסעד זה כדי לבטל חוק שנחקק, והוא מניח בידי הכנסת את הבחירה כיצד לפעול בעתיד.
ש ו פ ט
השופט ח' מלצר:
- אני מצטרף בהסכמה לפסק דינו המקיף והחשוב של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין.
--- סוף עמוד 72 ---
נוכח מהותיות הסוגיות שהתעוררו בעתירה זו – הנני מרשה לעצמי להוסיף להלן מספר תובנות ואבחנות.
- הסעד החוקתי של "התראת בטלות" נוסח לראשונה ע"י חברי, השופט (כתארו אז) א' רובינשטיין ב-בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (09.06.2009), שם בפיסקה מ"א לחוות דעתו. מאז הוא נקלט – בדעת רוב – במשפט ארצנו (ראו: בג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל (23.08.2015) (להלן – ענין יש עתיד 1);בג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד נ' ראש ממשלת ישראל (13.04.2016) (להלן - ענין יש עתיד 2)), ואוזכר כסעד חוקתי אפשרי אפילו על-ידי הממשלה והכנסת בעתירות חוקתיות אחרות (ראו: בג"ץ 10042/16 קווטינסקי נ' כנסת ישראל (06.08.2017) (להלן ענין קווטינסקי).