פגיעות אלו יכולות להיעשות כאמור על דרך של הוראות שעה, ואולם פה מתבקשות עוד מספר הבחנות:
א) יש להבדיל בין הוראת שעה עם מועד תפוגה ("סעיף שקיעה" –Sunset Clause) לבין הוראת שעה שדוחה תחילה ("סעיף זריחה" – Sunrise Clause). במישור הקונסטיטוציוני – הוראת שעה שדוחה תחילה – צולחת ביתר הצלחה את הביקורת השיפוטית, בהשוואה להוראת שעה עם מועד תפוגה. עיינו: דברי הנשיאה מ' נאור ב-בג"ץ 3234/15 מפלגת יש עתיד נ' יו"ר הכנסת, שם בפיסקה 13 סיפא לחוות דעתה (09.07.2015).
ב) בצד הסעיפים הנ"ל – עומד מוסד נוסף של הוראת שעה ניסיונית בדבר הסדר חדש (experimental legislation). הוראת שעה מסוג זה, אמורה להיות תחומה לזמן עריכת הנסיון (ולעיתים לקבוע גם מדדים להצלחתו, או לכשלונו) ובניגוד ל"סעיף התפוגה", שההסדר בבסיסו אמור לעבור מן העולם בתום תוקפו, או ל"סעיף הזריחה", שדוחה את תחילתו של הסדר שכבר נקבע מראש – היא צופה, באופן מותנה, פני עתיד ומיועדת להפוך להסדר קבע, היה והרעיון יצליח, או לחזור להסדר הקודם, היה והנסיון יכשל.
הוראת שעה מסוג זה הגיונה בצידה, ואולם מטבע הדברים שהוראת שעה שכזו אמורה להיות חד-פעמית באופיה, וכך יש להתייחס אליה גם במסגרת הביקורת השיפוטית (עיינו: ספרה שלRANCHORDÁS, בעמ' 8 ובעמ' 218-216; זו היתה אף גישתו של היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, בעת הדיונים שהתנהלו בועדת הכספים של הכנסת לגבי התיקון).
--- סוף עמוד 77 ---
ג) מעבר לאמור לעיל – פגיעות הכלולות בהוראות שעה מכל הסוגים הנ"ל נבחנות במישור החוקתי בליברליות יחסית על-ידי בית המשפט המבקר, ולוּ בשל זמניותן. עיינו: בג"ץ 24/01 רסלר נ' כנסת ישראל, פ"ד נ"ו (2) 699, בעמ' 716-713 (2002); בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נ"ט (2), 481, 553 (2005).
דא עקא, כאשר הזמני חוזר ונשנה והופך לקבוע – חוזרת קושיא לדוכתא, ובה אדון להלן.
- בסיטואציה שבפנינו ניתן לטעון כי התיבה: הוראת שעה, שהוצמדה לתיקון – אין תוכה כברה, ויש בה שימוש לא נאות בהליך התיקון החוקתי, במשמעות הלכת בג"ץ 4908/10 חה"כ רוני בר-און נ' כנסת ישראל (07.04.2011) (להלן: הלכת בר און).
מצרף אני לפיכך את דעתי להשקפת חברתי וחברי, שהגיעו למסקנה שאכן בנסיבות שלפנינו בכינון התיקון נעשה לכאורה שימוש לא נאות בהליך – בעת שהוא כונה: הוראת שעה. בנושא זה התפתחה לאחרונה ספרות השוואתית עניפה, המדגישה כי שימוש לרעה בהליך קונסטיטוציוני – עלול להביא לאיון התוצאה. ראו: David Landau, Abusive Constitutionalism, 47 UCDL REV. 189 (2013); כן עיינו בספרו הממצה והמאלף של ד"ר יניב רוזנאי – YANIV ROZNAI, UNCONSTITUTIONAL CONSTITUTIONAL AMENDMENTS: THE LIMITS OF AMENDMENT POWERS 143-144 (2017) (להלן: ספר רוזנאי).