באת כוח הממשלה טענה, כי מנגנון ההתכנסות שהוסף לחוק היסוד מצדיק את חקיקתו על דרך של הוראת שעה. לעניין הטעמים הכלכליים-מקצועיים נטען, כי יש עמדות לכאן ולכאן, ומכל מקום אין בטענות העותרת לעניין זה, אשר לכל היותר מבססות טענות של חוסר סבירות, כדי לבסס התערבות בחקיקת-יסוד של הכנסת.
מטעם באי כוח הכנסת הוטעם, כי אף שאינם אוהדים את המנגנון של תיקון חוקי יסוד על דרך של הוראת שעה, כל עוד לא הוסדר נושא החקיקה במדינת ישראל בחוק-יסוד עצמאי, אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהוראת השעה מושא העניין, משישנו עוגן אובייקטיבי חיצוני המצדיק את חקיקת התיקון על דרך של הוראת שעה, והוא מנגנון ההתכנסות. עוד נטען מטעם הכנסת, כי לדידם אין זה ראוי כי ייערכו תקציבים דו-שנתיים נוספים בהוראת שעה לאחר התקציב הנוכחי, ולהבא יהא על
--- סוף עמוד 9 ---
הכנסת להחליט האם ברצונה לתקן באופן קבע את חוק היסוד כך שהתקציב יהיה דו-שנתי, או להשאיר את חוק היסוד המקורי כמות שהוא, ללא הוראות שעה נוספות, דהיינו תקציב חד-שנתי. לשאלת ההרכב, השיבו באי כוח הכנסת כי קביעת תקציב לתקופה של יותר משנתיים עלולה לעלות כדי פגיעה חוקתית חמורה בעקרונות המשטר, עד כדי שימוש לרעה בחוק היסוד.
הכרעה
יא. המקרה שלפנינו מציף שתי מגמות מדאיגות בדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית, השלובות זו בזו: האחת, ירידת קרנה של הכנסת כגוף המפקח על פעילויות הממשלה. השניה, פיחות במעמדם של חוקי היסוד, טכסטים חוקתיים, המוצא את ביטויו הן בהוראות שעה שונות המבקשות לתקן את חוקי היסוד באופן זמני וללא דיון ציבורי מספק, משל הוא ככל חוק ולא מסמך חוקתי, הן – בהקשר הרחב יותר – באי השלמת חוקת המדינה, בהתאם להחלטת הררי משנת 1950.
הכנסת והפיקוח על עבודת הממשלה
"היחסים בין פרלמנט לבין ממשלה, בין המחוקק לבין המבצע, בין המחליט לבין העושה, בין המפקח לבין המבוקר, אינם פשוטים במדינה דמוקרטית; הם מורכבים, לעתים אף מסובכים. אך אוי לה לדמוקרטיה, אם הפרלמנט, אם בית הנבחרים והמחוקקים, מוותר בגדולות כבקטנות, על סמכותו ועל מעמדו כלפי הרשות המבצעת לענפיה. אבדיקציה זו פרושה סוף... של החיים הדמוקרטיים" (מ' בגין "המחוקק והמבצע" עיתון חרות (22.12.66)); לקוח מתוך הרשות המחוקקת והאופוזיציה בדמוקרטיה הישראלית בהשקפתו של מנחם בגין (דרור בן יוסף עורך, תשע"ד)).