דברים נכוחים אלה, אשר נכתבו לפני למעלה מיובל על ידי ראש הממשלה המנוח מ' בגין בהיותו באופוזיציה, בתקופה בה קידם את רעיון עליונות המשפט, נכונים כלשונם לענייננו, וראוי כי יובאו בפתח הדיון בסוגיה המורכבת והחשובה הניצבת לפנינו. לא למותר להזכיר, כי עוד במאמרו "השקפת חיים השקפה לאומית" בעיתון חרות ב-23.3.51 כתב מר בגין בין השאר: "עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק... גם הסמכות לחרוץ משפט... האם החוקים, המתקבלים על-ידי בית הנבחרים (המתקבלים, כפי שראינו, בהשפעה ניכרת או מכרעת של הממשלה) מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו" (לקוח
--- סוף עמוד 10 ---
מן החוברת הפרדת רשויות ועליונות במשפט בדמוקרטיה הישראלית בהשקפתו של מנחם בגין דרור בר יוסף, עורך, תשע"ג-2013) עמ' 22-21; הדברים הובאו גם על-ידי פרופ' אהרן ברק בהקדמתו "שלטון החוק ועליונות המשפט" (שם, עמ' 15).
יב. הכנסת – ובשרשיה מועצת העם (12.4.48), אשר הפכה להיות מועצת המדינה הזמנית (15.4.48) ולאחר מכן האספה המכוננת (25.1.49), אשר שמה שונה בתורו בהמשך לכנסת הראשונה (17.2.49) – היא בית המחוקקים הישראלי; "היא בית הנבחרים של המדינה", כלשון סעיף 1 לחוק יסוד: הכנסת; קול הציבור הישראלי נשמע דרכה, ובאמצעותה. היא גם – בנסיבות ההיסטוריות – הגוף המכונן, בעל חוקי היסוד. הממשלה, להבדיל, "היא הרשות המבצעת של המדינה", כלשון סעיף 1 לחוק יסוד: הממשלה; בתוך כך, מתפקידה להוציא לפועל את המדיניות המותוית על ידי הכנסת. אין הכרח כי שרי הממשלה ייבחרו מבין חברי הכנסת (סעיף 5(ב) לחוק יסוד: הממשלה), דהיינו, אין הכרח כי יהיו נבחרי ציבור. יוער, כי אף ששנים רבות היו רוב רובם של השרים חברי כנסת, זה לא כבר (ביום 30.7.15) התקבל בכנסת "החוק הנורבגי הקטן" (חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה)), הקובע כי שר או סגן שר יוכלו להפסיק את חברותם בכנסת, וכי חברותם תתחדש, בין היתר, אם יחדלו מתפקידם המיניסטריאלי, או כאשר השר או סגן השר וחבר הכנסת שנכנס במקומם יודיעו יחד ליושב ראש הכנסת על חידוש חברותו של השר או סגן השר והפסקת חברותו של חבר הכנסת האחר (סעיף 42ג לחוק-יסוד: הכנסת).
יג. שלושה תפקידים מרכזיים לכנסת, השלובים זה בזה: האחד, חקיקת חוקים בכובעה כרשות מחוקקת, וכינון חוקה בכובעה כרשות מכוננת (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) (1995) 221, 286, 354 (להלן עניין בנק המזרחי); בג"ץ 2257/04 סיעת חד"ש תע"ל נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 (2004), פסקה 30; ק' קליין "הסמכות המכוננת במדינת ישראל" משפטים ב (תש"ל) 51, 54-53); השני, קיום דיון ציבורי בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית; השלישי, פיקוח על פעילות הממשלה, ועיקר הפיקוח מוצא את ביטויו באישור תקציב המדינה וחקיקת המשנה על רבדיה, וכן בתהליכים פנים פרלמנטריים כגון מוסד השאילתות (בג"ץ 5133/06 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר (2009), פסקה 10; א' רובינשטיין וב' מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל – כרך ב' (תשס"ה) 708 (להלן רובינשטיין ומדינה); ח' פרידברג ור' חזן פיקוח הכנסת על הממשלה – תמונת מצב והצעה לרפורמה (הוצאת