עוד ייאמר, כי אין לקבל את ניסיונות אזורים לגמד את חשיבותה של פגישת 2007, ואת תפקידו של חסן בארגונה. בית המשפט המחוזי קבע, כקביעה שבעובדה, כי מחומר הראיות עולה שקבוצת אזורים ביקשה שלא לפנות בהצעה "כלפי כולי עלמא" למכירת בתי המלון, אלא לשמור על דיסקרטיות ולהצניע את כוונותיה, וזאת כדי לשמור על ערכם. לשם כך, נדרשה קבוצת אזורים להיעזר בגורם חיצוני המכיר רוכשים פוטנציאליים, ושיבצע את העבודה בדיסקרטיות; וכאן נכנס חסן לתמונה. לאחר שהוטלה עליו המשימה על ידי קרייזלר, ניצל חסן את היכרותו עם השוק, ואת ידיעתו כי חברת מגדל (יחד עם אחרות) רכשה 10% ממלונות פתאל – דבר שעשוי להפוך את מלונות פתאל לרוכשת פוטנציאלית למלונות. עוד ניצל חסן את קשריו עם ועקנין שהכיר את פתאל אישית, וכך הוציא את פגישת 2007 אל הפועל. מדובר בפעולות המצויות בלב עבודתו של המתווך, ואין לציירן כפחותות ערך, כפי שמבקשת לעשות אזורים.
מכל האמור לעיל נובע, כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שבין חסן לקבוצת אזורים נקשר חוזה תיווך, ושמכוח חוזה זה ובנסיבות המקרה זכאי חסן לדמי תיווך בגין העסקה שבה מכרה קבוצת אזורים את מניותיה של חברת אזורים תיירות. שאלה אחרת היא מהו היקפם ושיעורם של דמי התיווך המגיעים לחסן, ולכך אפנה כעת.
דמי התיווך המגיעים לחסן
- לאחר שנקבעה זכאותו של חסן לדמי תיווך, יש לאמוד את סך דמי התיווך שלהם הוא זכאי. בהקשר זה אציע לחבריי שמצד אחד נעמיד את שווי העסקה שבגינה זכאי חסן לדמי תיווך על 270 מיליון ש"ח (חלף 970 מיליון ש"ח כפי שקבע בית המשפט המחוזי), ומצד שני נעמיד את השכר הראוי על 1% משווי העסקה (חלף 0.5% כאמור בפסק הדין); את קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע להיקף העסקה שממנו נגזר השכר הראוי (מחצית מהזכויות) אציע כי נותיר על כנה. ואפרט.
- שווי העסקה: בית המשפט המחוזי קבע כי שווי העסקה עומד על 970 מיליון ש"ח; וכי סכום זה מורכב מן התמורה הישירה שהועברה לקבוצת אזורים כתוצאה מהעסקה, בסך של 270 מיליון ש"ח, וכן 700 מיליון ש"ח נוספים. כאמור, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא ברור למה מיוחס הסכום של 700 מיליון ש"ח, שכן בית המשפט עושה בהקשר זה שימוש במונחים בעלי משמעות שונה – פעם נאמר בפסק הדין כי מדובר בהתחייבויות קבוצת אזורים לבנקים השונים, ולאחר מכן נוקט בית המשפט המחוזי במונח "הפחתת ערבויות אשראי". החשוב לענייננו הוא כי הן חסן והן אזורים מסכימים שסכום זה של 700 מיליון ש"ח מהווה בפועל את סך התחייבויותיה של אזורים תיירות לבנקים השונים (ולא של קבוצת אזורים כפי שאולי משתמע מפסק הדין); ומשאלה פני הדברים, ואין בנדון כל מחלוקת עובדתית בין הצדדים, חוששני שבית המשפט המחוזי נתפס לכדי טעות כשצירף סכום זה לשווי העסקה – והדברים יובהרו להלן.