עוד נטען כי ככל שהעסקה שבה מדובר מורכבת וסבוכה יותר, כך גדל גם הנטל על מתווך הטוען להיותו הגורם היעיל במימוש העסקה, ונדרשות ממנו פעולות משמעותיות יותר מהפגשת הצדדים ותו לא. במקרה זה עסקינן בעסקת ענק בעלת מורכבות רבה, ולא ניתן לומר כי אותה פעולת תיווך בודדת המסתכמת בהפגשת הצדדים שנתיים לפני חתימת העסקה, הופכת את חסן לגורם היעיל בביצוע העסקה.
מנגד טוען חסן לעניין זה, כי היותו הגורם היעיל בעסקה היא קביעה עובדתית של בית המשפט המחוזי, ולא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור בקביעה זו. נוסף על כן טוען חסן, כי הסיבה שלא היה מעורב מעבר לארגון המפגש הראשוני בין הצדדים הייתה כי הצדדים הרחיקו אותו מן העסקה, ולא אפשרו לו להמשיך במלאכתו – והכל על מנת להתנער מתשלום דמי התיווך. אזורים אינה רשאית אפוא להיבנות ממעורבותו החסרה של חסן בעסקה, שעה שהסיבה נעוצה בחוסר תום לב מצדה. יוער, כי בתגובה לטענה זו טוענת אזורים כי אף אם חסן הורחק מן המשא ומתן, פתאל הוא זה שהרחיק אותו, בעוד קבוצת אזורים נהגה כראוי. משכך, לדבריה אין לזקוף לחובתה של קבוצת אזורים את הרחקתו של חסן מן המשא ומתן.
- שווי העסקה: ככל שיידחו טענותיה של אזורים באשר לזכאותו של חסן לדמי תיווך, טוענת אזורים גם באשר לגובהם. לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי בעת שגזר את דמי התיווך משווי עסקה של 970 מיליון ש"ח, שכן שווי העסקה הוא 270 מיליון ש"ח בלבד – היא התמורה ששולמה לקבוצת אזורים. לשיטת אזורים, בית המשפט נתפס לכלל טעות משלקח בחשבון בשווי העסקה אף את התחייבויות אזורים תיירות, בעוד זו האחרונה היא הנכס הנרכש. נטען כי ייתכן שטעותו של בית המשפט נבעה מכך שלאזורים עצמה ערבויות אישיות על סך 165 מיליון ש"ח, שמתוכם 135 מיליון ש"ח יחד ולחוד עם בוימלגרין קפיטל. עם זאת, לטענת אזורים אף ערבויות אלה אין לחשב בגדרי שווי העסקה. נטען כי בשונה מהתחייבות, את שווין של ערבויות אלה יש להוכיח – וזאת לא נעשה בבית המשפט המחוזי. על כן, אם יקבל בית משפט זה את הטענה כי נקשר חוזה תיווך וכי חסן הוא הגורם היעיל, שומה עליו להעמיד את שווי העסקה על 270 מיליון ש"ח, ולא 970 מיליון ש"ח כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
חסן לעומת זאת, סבור שבדין קבע בית המשפט המחוזי כי שווי העסקה הוא 970 מיליון ש"ח. לגישתו, על מנת לקבל את הנכס נקי מהתחייבויות, על הרוכשת לשלם 970 מיליון ש"ח. כן נטען כי שווי העסקה הוכח גם בעדויות הצדדים, ובפרט עדותו של טובול, שהודה במידה מסויימת כי שווי העסקה הוא 970 מיליון ש"ח. עוד נטען כי אין כל הגיון בטענה כי שווי העסקה הוא 270 מיליון ש"ח, כאשר מלונות פתאל הציעה בחודש דצמבר 2007 לרכוש ארבעה מלונות בלבד ב-280 מיליון ש"ח (69 מיליון דולר).