בימים 7.1.13 – 8.1.13 שלושה מעובדי חטיבת התקשורת לא סייעו בהערכות הנמל לכנס לקוחות[5] ובכלל זה לא התייצבו אליו.
בימים 17.1.13 – 30.1.13 שניים מעובדי מדור שירותים לוגיסטיים לא ביצעו את הוראות יו"ר הדירקטוריון, ובתוך כך לא שיגרו בדואר מכתב שכתב האחרון לכלל עובדי הנמל.
- לשלמות התמונה יצוינו העובדות הבאות:
- ביום 10.1.13 הגיש הנמל לבית הדין האזורי בקשה למתן סעדים זמניים נגד העיצומים שננקטו עד אז בסקטור המינהל ואשר פורטו לעיל, וכן בקשר ל"צעדים" נוספים שננקטו על ידי העובדים (ס"ק 20967-01-13). בדיון מיום 15.1.13 סיכמו הצדדים כי גב' לוגסי תחזור בה מהנחייתה שלא לשתף פעולה עם יו"ר הדירקטוריון, אשר הביאה לעיצומי מזכירות המנהלים ועובדי חטיבת התקשורת. בעקבות זאת נמחקה הבקשה שהגיש הנמל[6].
- בשל חילוקי דעות נוספים ננקטו עיצומים במדור השירותים הלוגיסטיים, כפי שפורט לעיל, וביום 28.1.13 הגיש הנמל (במסגרת ס"ק 20967-01-13) לבית הדין האזורי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה שהעיצומים עדיין נמשכים וכן הוגשה בנפרד בקשה למתן סעדים זמניים נגד אותם עיצומים (ס"ק 53307-01-13). בבית הדין האזורי הגיעו הצדדים להסכמות והליכים אלה נמחקו.
- להלן העובדות הרלוונטיות לסקטור התפעול:
- לטענת הנמל, לפי הוראת ועד סקטור התפעול (המערער 5) נקטו עובדי הסקטור עיצומים בימים 10.1.13 - 16.1.13. לפי הנטען, העיצומים פרצו, ככל הנראה, בעקבות החלטת דירקטוריון החברה בנוגע להעסקת קרובי משפחה והתבטאו בהאטה של העבודה.
- ביום 15.1.13 פנתה התאחדות התעשיינים בישראל לבית דין זה בבקשה לסעד זמני נגד העיצומים הנטענים כאמור (סק"כ 29814-01-13). ביום 16.1.13 התקיים דיון לפני הנשיאה דאז, השופטת נילי ארד, ובמהלכו הגיעו ההסתדרות והנמל להסכמות שקיבלו תוקף של החלטת הנשיאה. הסכמות אלה כללו, בין היתר, הודעה של ההסתדרות כי העבודה בנמל תתקיים ללא שיבושים או האטה וכי הנמל וההסתדרות יקיימו הידברות ליישוב חילוקי הדעות. נוכח ההסכמה נמחק אותו הליך.
המגעים בקשר לניכוי השכר בגין העיצומים הנטענים
- ביום 26.12.12, פנה מר אפי מלכין, נציג הממונה על השכר (להלן – מר מלכין), למר שוקי סגיס, מנכ"ל החברה באותה העת (להלן – מר סגיס) וביקש ממנו לוודא, ביחס לסקטור בתי המלאכה ולאור "החתימה על ההסכם [הכוונה היא להסכמי בתי המלאכה 2012 – א.א.] וסיום העיצומים שננקטו בידי העובדים", כי החברה פועלת בהתאם להחלטת הממשלה "לגבי תשלום שכר ראוי לעובדים בזמן נקיטת עיצומים בהתאם לחוזר המצורף" (הדגשה הוספה – א.א.).
טרם שנמשיך בתיאור העובדות נציין כי ה"חוזר" הנזכר בפנייתו של מר מלכין הוא חוזר הממונה על השכר "הע-כללי 2008-1-47", שעניינו "הנחיות בדבר ניכוי שכר בגין שביתה מלאה או חלקית (עיצומים) – רענון נהלים" (להלן – חוזר הממונה). חוזר הממונה נסמך על החלטות הממשלה מיום 22.4.1980 ומיום 26.5.1981 שבהן נקבע כי: