כב. לשיטת המבקשת, החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה ממספר בחינות. בראש וראשונה נטען, כי התובענה נעדרת עילה מעיקרא, הואיל והמבקשת גבתה כספים בהתאם להוראות שבדין, ואילו המשיבים אינם תוקפים את ההוראות גופן. לעניין זה סומכת המבקשת ידיה על פסיקתו של בית משפט זה ברע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (2010) (להלן עניין קו מחשבה), שם נתקבל ערעור על החלטה לאישור תובענה ייצוגית כנגד חברת בזק, אשר נסבה על תעריף שירותי טלפון בינלאומיים, בנימוק כי אלה נקבעו על יסוד תקנות שר התקשורת, ולא נמצאה עילה להכריז על בטלותן. נטען, כי אפילו נפל בענייננו פגם בתעריף החשמל, אין בכך כדי להקים למשיבים זכות להשבה רטרואקטיבית (שם, פסקה 24), ומכאן שההליך הייצוגי אינו מתאים למקרה. בנוסף גורסת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הטענות המקדמיות שהעלתה בפניו. במסגרת זו משיגה הבקשה על מניין מרוץ ההתישנות על-ידי בית המשפט המחוזי, בטענה כי עילת התביעה התגבשה כבר בשנת 2002 – קרי, המועד שבו נקבע התעריף – בעוד שטענות המשיבים נסמכות במהותן על מידע שכבר היה ידוע בשנת 1999, עם פרסומו של דו"ח מבקר המדינה. כן נאמר, כי בית המשפט המחוזי התעלם בשגגה מטענתה של המבקשת בדבר היעדר עילה, נוכח הלכת קו מחשבה; וזאת, בלא נימוק ענייני פרט לציון חשיבות הנושא שמעלה התובענה.
כג. אף לגופו של עניין סבורה המבקשת, כי ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית נסמכה על קביעות עובדתיות ומשפטיות מוטעות. ראשית נטען, כי הקביעה לפיה רשות החשמל הוטעתה, נתקבלה על יסודה של תשתית ראייתית לקויה, משלא נסתרה חזקת התקינות המינהלית העומדת לה. בהקשר זה צוין, כי בקבעה את התעריף ממילא אין הרשות מסתמכת על נתונים מטעמה של המבקשת גרידא, אלא מבצעת בקרת עלויות תוך שימוש בנתונים נוספים. כן הוטעם, כי ממצאי דו"ח מבקר המדינה פורסמו בטרם נקבע התעריף לשנים 2002–2005, ומשכך קשה לייחס לרשות החשמל חוסר מודעות כלפי חריגות השכר הנטענות. שנית טוענת המבקשת, כי לא נתקיימו בענייננו יסודותיה של עילת איסור ההטעיה; זאת, הואיל והחלטתו של בית המשפט המחוזי התיחסה להטעיה עקיפה (דהיינו, הטעייתה של רשות החשמל, אשר גרמה לגביה ביתר במסגרת התעריף), שלגביה נפסק בבית משפט זה בע"א 2505/06 בקר נ' סלקום ישראל (2008) (להלן עניין בקר), כי אינה מקימה עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן. שלישית נטען, כי ראש התביעה שעניינו ההתחייבויות הפנסיוניות אינו מבוסס, משהודיעה רשות החשמל ביום 27.12.09 כי ההפרשות החשבונאיות נשוא הטעות האקטוארית לא נכללו בתעריף הרלבנטי ממילא. רביעית גורסת המבקשת, כי הקביעה שלפיה שילמה שכר חריג לעובדיה שגויה מן הבחינה העובדתית, ואינה עולה בקנה אחד עם דבר אישורו של הסכם השכר הקיבוצי על-ידי הממונה על השכר. מכאן, שלדעת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי אף בקבעו כי נתקיימו יסודותיה של עילת התביעה בעשיית עושר ולא במשפט.