יז. לאחר שביסס את דבר קיומה של עילת תביעה אישית, ניגש בית המשפט המחוזי לבחינת דבר התקיימותם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית, הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות:
"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".
בנוגע לתנאי הראשון נקבע, כי התובענה אכן מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כגון: האם הטעתה המבקשת את חברי הקבוצה, והאם התעשרה על חשבונם שלא כדין. אשר לתנאי השני, נדחתה טענת המבקשת לפיה דרך המלך לבירור התובענה היא באמצעותו של הליך מינהלי, ונאמר כי "אין לצאת מנקודת הנחה מובנית כי קיום רגולטור, ימנע דיון משפטי" (עמ' 34). כן נקבע, כי נתקיימו התנאים השלישי והרביעי, משנמצא יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.
יח. לבסוף, נדרש בית המשפט להסכם השכר הקיבוצי שנחתם בין המבקשת לעובדיה, כמתואר בפסקה י"ג מעלה; יצוין, כי בהחלטה מיום 6.2.11 נתקבל ההסכם כראיה לקיומו, אך לא כראיה לתוכנו. בהקשר זה הוטעם, כי אף אם מסדיר ההסכם חלק מן הסוגיות המתעוררות במסגרתה של התובענה, אין בו כדי להשפיע על זכויות הצרכנים, אשר אינם צד לו.
יט. נוכח האמור נפסק, כי דין הבקשה לאישורה של התובענה כייצוגית להתקבל. בכלל זה נקבע, כי סכומה של התביעה יעמוד על 9.5–11 מיליארד ₪, המשקף את תשלומי צריכת החשמל ששילמו חברי הקבוצה ביתר בתקופה הרלבנטית, בגין השפעותיהן של חריגות השכר והטעות האקטוארית על גובהו של התעריף.
כ. מכאן הבקשה שלפנינו.
בקשת רשות הערעור
כא. לטענת המבקשת, יש ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, הואיל ומתקיימים בענייננו התנאים שנקבעו ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (2010) (להלן עניין פתאל), העוסק בבקשות כגון דא. ראשית נטען, כי קבלתה של התובענה הייצוגית מבחינת המבקשת תהא בעלת השלכות חמורות במיוחד, נוכח סכום התביעה החריג בגובהו. לא כל שכן סבורה המבקשת, כי עצם האפשרות אשר יוטל עליה חוב מעין זה עלולה לפגוע בפעילותה ולגרום להרעה ניכרת ביחסיה הפיננסיים, כך ש"די בסכום התביעה כשלעצמו" כדי להיעתר לבקשה. שנית לשיטתה, ראוי להתחשב בעובדה שמרבית השאלות העובדתיות והמשפטיות אשר מעוררת התובענה לא הוכרעו לגופן בבית המשפט המחוזי. למשל מצוין בבקשה, כי לא נדונה השאלה האם כל אחד מרכיבי השכר ששולמו על-ידי המבקשת והיוו בסיס לבקשה לאישור הלמו את הפרקטיקות המקובלות במגזר הציבורי בתקופות הרלבנטיות, אם לאו; או האם רכיבי שכר אלה אכן היו טעונים אישור מטעם הממונה ודירקטוריון החברה, כנטען. שאלה נוספת הדרושה הכרעה, כך נטען, נוגעת למשמעותם של ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בשנת 2011 לגבי המשך בירורה של התובענה. עם זאת מטעימה המבקשת, כי אין הבקשה הנוכחית מחייבת בהכרח דיון בשאלות סבוכות אלה, מן הטעם שזו נסבה על סוגיות עקרוניות אשר ההכרעה בהן פשוטה יחסית (כגון, האם ניתן לתבוע את המבקשת בלא שצורפה רשות החשמל להליך). שלישית גורסת המבקשת, כי יהא מוצדק לקבל את הבקשה אף נוכח הקשיים הבולטים שבהחלטת האישור גופה, כפי שיפורט להלן.