פסקי דין

רעא 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' יונתן שליידר - חלק 8

29 אוגוסט 2017
הדפסה

 

טו.         לאחר דחית הטענות המקדמיות, נדונה לגופה השאלה האם ראויה התובענה להתנהל כייצוגית. ראשית נבחנה העילה של איסור הטעיה, כמשמעה בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן חוק הגנת הצרכן). נאמר, כי מקום בו קביעתו של התעריף מתבססת על נתונים אשר מעבירה המבקשת, מוטלת עליה החובה למסור לרשות החשמל נתוני אמת, בזמן אמת. בענייננו, כך נקבע, כללה המבקשת בהוצאותיה המוכרות הטבות שכר שלא אושרו כדין, ואף הוגדרו על-ידי הממונה כחריגות, וכן כספים אשר נגבו ביתר נוכח הטעות האקטוארית ביחס להתחייבויותיה הפנסיוניות. הוצאות אלה, כך נקבע, לא היו צריכות להימנות על מסד הנתונים שבדו"חות הכספיים אשר הועברו על-ידי המבקשת לרשות החשמל, ומכאן שקיימת אפשרות למעלה מסבירה לפיה יצליחו המשיבים להוכיח בתביעתם את היסוד הראשון של העילה – הפרת איסור ההטעיה. אשר ליסוד השני שעניינו הסתמכות, נקבע כי ישנה אפשרות סבירה גם להוכחתו, הואיל ובשלמם את חשבון החשמל הניחו הצרכנים שהמבקשת פעלה כדין, בהיותה גוף דו-מהותי. לגבי היסוד השלישי, הנזק שנגרם, סבר בית המשפט המחוזי כי מדובר בהפרש שבין חישוב התעריף על סמך עובדות נכונות – קרי, אלמלא קיומה של הטעיה מצד המבקשת – לבין התחשיב שנערך בפועל. עוד נאמר, כי הקשר הסיבתי בין ההטעיה לנזק מתקיים בענייננו בנקל, כיון שגובהו של תעריף החשמל הושפע בבירור מן הדו"חות אשר הגישה המבקשת.

 

טז.         שנית נדונה עילת התביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן חוק עשיית עושר), וזאת מפאת הבעייתיות העלולה להתעורר משום ביסוסה של התביעה על הטעיה עקיפה בלבד של הצרכן (דהיינו, לא הציבור הוא זה שהוטעה כי אם רשות החשמל). אשר לעילה זו נקבע, מן הבחינה העובדתית, כי הטבות השכר, מזה, וההתחייבויות הפנסיוניות, מזה, ניתנו בלא אישורם של דירקטוריון המבקשת, בהתאם לסעיף 32(א)(4) לחוק החברות הממשלתיות, או הממונה על השכר, כנדרש לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב. משכך, סבר בית המשפט המחוזי כי יש לראות בהכללת הוצאות אלה בדו"חותיה הכספיים של המבקשת – שכאמור הביאה, להתרשמותו, לקביעתו של תעריף חשמל גבוה מן הנדרש – משום התעשרות שלא כדין. ביחס ליתר עילות התביעה נאמר, בהסתמך על פסיקת בית משפט זה ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (2012) (להלן עניין עמוסי), כי לא נמצא מקום לדון בהן, בשל קיומה של אפשרות סבירה להכרעתה של התובענה לטובת המשיבים באחת משתי העילות אשר נדונו מעלה.

עמוד הקודם1...78
9...37עמוד הבא