יב. על רקע אירועים אלה הוגשו שתי תביעות כנגד המבקשת, הן התובענות נשוא ענייננו. המשיב 1 הגיש את תביעתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"צ 1756-09), בד בבד עם בקשה לאישור התובענה כייצוגית. נטען, כי על המבקשת להשיב לידי הצרכנים את שוין של הטבות השכר שנמצאו חריגות על-ידי הממונה, בסך 3.5–5 מיליארד ₪, וכתוצאה מכך נכללו בתעריף החשמל שלא כדין. מטעם המשיבים 2–4 הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה (ת"צ 22005-08-09), ובצידה בקשה לאישור התובענה כייצוגית. תביעה זו נסבה על סוגית ההתחייבויות הפנסיוניות, ועניינה השבת הכספים אשר הוציאה המבקשת בגין הטעות האקטוארית, בסכום של 6 מיליארד ₪. ביום 21.10.09 נתקבלה בקשת המבקשת – בהסכמת המשיבים – לאחד את הדיון בתובענות ולהעבירו לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
יג. להשלמת התמונה יוער, כי ביום 31.1.11 – קרי, למעלה משנה לאחר שהוגשו התובענות האמורות – נחתמו שני הסכמים קיבוציים מיוחדים בין המבקשת לבין הסתדרות העובדים החדשה וועד עובדי חברת החשמל: האחד לעניין השכר, ובמסגרתו אושרו מרבית הרכיבים שהוגדרו כחריגות בהחלטת הממונה מיום 21.8.06; והשני בנושא הפנסיוני, ולפיו יוצמדו גמלאות העובדים הזכאים לפנסיה תקציבית למדד המחירים לצרכן. ביום 3.2.11 אושרו הסכמים אלה על-ידי הממונה.
החלטת בית המשפט המחוזי
יד. בהחלטה מיום 17.4.13 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא ד' פלפל) את הבקשה המאוגדת. תחילה נדונו מספר טענות מקדמיות שהועלו מטעם המבקשת. במסגרת זו נדחתה טענה לפיה אין יריבות ישירה בין הצדדים, הואיל והתביעה מתמקדת בתעריף החשמל אשר נקבע על-ידי גורם שלישי (קרי, רשות החשמל). לעניין זה נאמר בהחלטה, כי העובדה שהרשות ולא המבקשת אמונה על קביעת התעריף, אינה גורעת מן האחריות המוטלת על האחרונה לשקף תמונה מדויקת של עלויותיה בדו"חות הכספיים שעליהם נסמכת הראשונה. יתר על כן הוטעם, כי למבקשת השפעה על גובהו של התעריף אף נוכח עקרון העלות; זאת, שכן התנהלות בלתי יעילה מצידה עלולה לגרום להוצאות עודפות, ומשאלה יוכרו כעלויות – ישתקף הדבר גם בשיעור התעריף. בנוסף, נדחתה טענת המבקשת לפיה התביעה התישנה, מן הטעם כי עילותיה נתגבשו, לדידה, שעה שפורסמו הדו"חות הכספיים, או למצער במועד קביעת התעריף – כך או אחרת, למעלה משבע שנים עובר להגשתה. נקבע, כי יש למנות את מרוץ ההתישנות לתביעות החל מיום 31.7.03, המועד שבו פורסם מכתבו של הממונה בנושא תנאי השכר במבקשת, בנימוק כי אחרת לא יכלו המשיבים לדעת על דבר קיומה של הגביה הנטענת ביתר.