נח. בנתון לאמור לא מצאתי כי קמה למערערת אף ההגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין, אשר פוטרת פעולות שנעשו "לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או ... בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית" מאחריות נזיקית. מסקנה זו היא פרי השכל הישר, נוכח הדמיון הניכר ששורר בין היסוד "שלא על פי זכות שבדין" לבין הסעיף האמור, ואשר מתוסף לקושי העיוני הקיים ממילא בכל הנוגע להחלתן של הגנות נזיקיות בדיני עשיית העושר (להבחנה בין שתי מערכות הדינים ראו פרידמן ושפירא בר-אור, בעמ' 143–147, ובפרט לגבי היעדר תחולתו של סעיף 6 לפקודת הנזיקין בעילת תביעה על פי חוק עשיית עושר ראו עניין סירוגה-ברניר, בפסקה 32, וע"א 4154/14 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' כהן, פסקה 34 (16.5.17)), להבדיל מתחולתן העקרונית לעניין עוולות ה"מיובאות" מדברי חקיקה אחרים, כגון עילת איסור ההטעיה (וראו סעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן, וכן עניין עיזבון גת, בעמ' 717, ועניין קו מחשבה, בפסקאות 11–13). ענייננו איפוא בשאלה האם פעלה המערערת כדין מקום בו דיווחה לגבי העלויות האמורות, ודומה כי זו אינה מציבה בפנינו קושי תיאורטי מיוחד, לכל הפחות בשלב הנוכחי של הדיון, אשר עוסק כאמור בעצם קיומה של עילת תביעה אישית.
נט. יתר על כן סבורני, כי בכוחם של דיני עשיית העושר לגבור על אותם קשיים שמנינו מעלה ביחס לעילת התביעה של איסור הטעיה, ואשר נובעים מן הסיבתיות העקיפה המאפיינת את מערכת העובדות הנתונה לפתחנו. נזכיר, כי בבסיס תביעתם של המשיבים כנגד המערערת מונחת הטענה לפיה פעלה האחרונה שלא כדין, שעה שכללה בעלויותיה המדווחות רכיבי שכר חורגים אשר שילמה לעובדיה, וכן כספים עודפים שהוצאו בגין טעויות בהערכתה לגבי התחייבויותיה הפנסיוניות. משנקבע תעריף החשמל – המהוה, כאמור, מקור הכנסתה היחיד של המערערת – על יסודן של עלויות אלה, נטען כי הצרכנים שמשלמים לאורו (תרתי משמע) את חשבון החשמל הם הזכאים להשבת הרווחים אשר הופקו נוכח הדיווח. יוטעם, כי אין בעובדה שההתעשרות נבעה מפעולה אשר אינה נוגעת ישירות לצרכנים כדי לעמעם את חובתה של המערערת להשיב את הרווחים האמורים, ככל שאכן הושגו בניגוד לדין. חובה זו נגזרת בראש וראשונה מן העיקרון כי לא ייצא חוטא נשכר, ואשר מכוחו מוכרת זכותו של אדם בעל קרבה מספקת לתבוע השבת רווח אשר הופק ממעשה פסול (פרידמן ושפירא בר-אור, בעמ' 684); וזאת, אף במקרים שבהם יש קושי להוכיח כי התעשרותו של הנתבע נעשתה "על חשבונו" הישיר של התובע (וראו ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' מאירסון, פסקה 40 (2010), להלן עניין אגריפרם).