עד. לשיטת היועץ, אישורה של התובענה כייצוגית יהא בו משום התערבות שיפוטית בלתי רצויה בשיקול דעתה של רשות החשמל, ומשכך עלולה לערער על סמכויותיה הרגולטוריות באשר למהלך קביעתו של התעריף. דומה, כי ביסודה של הטענה מונחת הנחה רחבה יותר, ולפיה מהוה ההליך המינהלי הנתיב הבלעדי לבירורן של תביעות כגון דא, אשר בהן התעשר ספּק על חשבון לקוחותיו שעה שפעל בעודו נתון לפיקוח רגולטורי. לעניין זה סומך היועץ ידיו על הדוקטרינה האמריקנית Filed Rate Doctrine, הקובעת מגבלה גורפת בדבר בירורן של תביעות אזרחיות (ובכלל זה, תביעות לאכיפה פרטית בתחום ההגבלים העסקיים) אשר מופנות כנגד תעריפים הנתונים לפיקוח רגולטורי. על פי הדוקטרינה, לא יינתן סעד כספי מקום בו נתקף מחיר שנגבה לפי תעריף המפוקח על-ידי הרשות (Kaleigh Powell, ‘A Nuanced Approach’: How Washington Courts Should Apply the Filed Rate Doctrine, 92 Wash. L. Rev. 481, 482 (2017), להלן Powell; כן ראו Kevin M. Decker, The Filed-Rate Doctrine: Leaving Regulation to the Regulators, 34 Wm. Mitchell L. Rev. 1351 (2008), ובפרט הדוגמאות המובאות בעמ' 1353–1364). לדוקטרינה שני נדבכים: האחד הוא הגנת הצרכן, ותכליתו למנוע אפליה בין מי שהשיג על התעריף בבית המשפט לבין יתר הצרכנים, אשר שילמו את המחיר כהוייתו (Powell, בעמ' 482); והשני עניינו שימור כוחה הרגולטורי של הרשות המינהלית כגורם הבלעדי אשר מוסמך לפקח על מחיר התעריפים (Jim Rossi, Lowering the Filed Tariff Shield: Judicial Enforcement for a Deregulatory Era, 56 Vand. L. Rev. 1591, 1593 (2003), להלן Rossi).
עה. הגם שאין להקל ראש בטעמים העומדים בבסיסה של הדוקטרינה, איני סבור כי יש לגזור מהם איסור גורף בדבר הגשתן של תביעות אזרחיות – לא כל שכן תובענות ייצוגיות, המאיינות מטיבן את החשש מפני אפליה בין צרכנים שונים (Powell, בעמ' 515, ובפרט בהערת שוליים 227) – בעלות נגיעה כלשהי לתעריפים מפוקחים. בראש וראשונה יוטעם, כי הדוקטרינה האמריקנית אינה חפה כשלעצמה מביקורת בארה"ב גופה. על פי הביקורת, צמצום ההתערבות השיפוטית בהחלטות אשר נוגעות למהלך קביעתם של תעריפים – לא כל שכן כאלה הקובעים את מחירם של מוצרים חיוניים, כמו חשמל – פוגע בטיב האסדרה המופעלת על החברות הספקיות (Rossi, בעמ' 1596). ביסוד הביקורת מונחת ההנחה, כי הכלים אשר עומדים לרשות הרגולטור למנוע ניצול לרעה של התעריף מוגבלים מעיקרא, ותביעות אזרחיות (במיוחד בתחום ההגבלים העסקיים) נועדו להוות נדבך הרתעתי משלים (וראו באופן קונקרטי לגבי שוק החשמל Sandeep Vaheesan, Market Power in Power Markets: The Filed-Rate Doctrine and Competition in Electricity, 46 U. Mich. J.L. Reform 921, להלן Vaheesan, וכן Julia Gorodetsky, Analogy by Necessity: The Filed Rate Doctrine and Judicial Review of Agency Inaction, 23 Tul. Envtl. L.J. 1 (2009); מאמרים אלה מתיחסים למשבר שאירע בקליפורניה בשנת 2000 בעקבות תהליך דה-רגולציה של שוק החשמל במדינה, ובהם נטען כי אלמלא הדוקטרינה יכול היה בית המשפט, אגב תביעה אזרחית אשר הגיעה לפתחו, לתקן בדיעבד נזקים שנגרמו נוכח אזלת היד של הרגולטור הפדרלי – ה-Federal Energy Regulatory Commission (FERC) – בטפלו בסוגיה). אשר על כן נטען, כי אופיה הכוללני של הדוקטרינה הביא בסופו של יום להתנכרות כלפי אחת ממטרותיה המקוריות – הגנה על הצרכן – לטובת הענקת מעין-חסינות לגופים המפוקחים; המלומד Rossi ממשיל את התהליך להפיכתה של חרב שנועדה לשרת את הצרכנים, למגן אימתני בידיהן של החברות הנתבעות: “With time, this doctrine that began as a consumer protection sword evolved into a shield-a type of ultra-immunity for regulated firms from lawsuits designed to protect consumers and competition” (עמ' 1598).