קבוצת המיעוט הגישה תגובה מפורטת לבקשה להוספת ראיות, שבה נטען כי דינה להידחות מן הטעם שאין בראיות בעניין תנאיו של הסכם ההמחאה כדי להשפיע על העובדות, הטענות והראיות שעל בסיסן ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בדבר המחאת זכות התביעה. נטען כי בעוד שהחלטת המחאת זכות התביעה עסקה בשאלה משפטית מובהקת, עניינה של החלטת אישור הסכם ההמחאה הוא ביישום שלה, בהתאם למסד העובדתי העדכני שהתגבש עד לאותה עת; ומשכך לא יכול שיהיה בהחלטה המאוחרת כדי להשפיע על תוצאות הערעורים על ההחלטה המוקדמת.
בהחלטה מיום 31.3.2014 (הרשמת בנמלך) נקבע כי הבקשה להוספת ראיות תובא לפני המותב שידון בערעורים.
- ייאמר כבר עתה כי מצאתי לקבל את הבקשה לצירוף ראיות בערעור, במובן זה שניתן ללמוד מהן מהי התמורה שנקבעה בגין המחאת זכות התביעה. בהיבט זה יש בהשתלשלות העובדות שאירעה לאחר ובעקבות החלטת המחאת זכות התביעה כדי לשפוך עליה אור מסוים; ובהינתן שמדובר בהחלטה שיפוטית ובמסמכים העומדים בבסיסה שאין עליהם מחלוקת, לא ראיתי מניעה לצירוף הראיות המבוקשות (ראו למשל, ע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, בפסקה 10 (4.8.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 396-395 (2012)).
יוזכר כי בגדרי החלטת המחאת זכות התביעה אושרה ההמחאה "בהתאם לעמדות המפרק וכונס הנכסים הרשמי", כשזה האחרון הדגיש בעמדתו כי שומה על הצדדים להסכם ההמחאה להעמידו לאישור בית המשפט, טרם ביצועו. המפרק וקבוצת המיעוט נהגו בהתאם, כשבהסכם ההמחאה שאושר בהחלטת אישור הסכם ההמחאה הוסכם על שינוי מסוים בחלוקת פירות התביעה לעומת הדיון שנערך בהחלטת המחאת זכות התביעה – 20% לטובת קופת הפירוק במקום 15% (לאחר ניכוי הוצאות ניהול התביעה). לפיכך יש בראיות הנוספות כדי להבהיר את סוגיית התמורה בגין ההמחאה לאשורה; וזאת הגם שלא מצאתי שיש בכך כדי להשפיע על התוצאה בערעורים בסופו של יום. עוד יוער כי בהיעדר בקשת רשות לערער על החלטת אישור הסכם ההמחאה, פרטי התמורה בגין המחאת זכות התביעה לא עומדים לבחינתנו כשלעצמם – וככל שיימצא כי זכות התביעה הומחתה כדין, לא יהיה עוד מקום לתקיפה של אופן חלוקת פירות התביעה על פי הסכם ההמחאה.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי עיין היטב בכתבי טענות הצדדים ובמכלול החומר שהניחו לפנינו, באתי לכלל דעה כי דין הערעורים להידחות; וכך אציע לחברי ולחברתי לקבוע.