בעניין סיבל נערך דיון באפשרות של המחאת זכות תביעה של חברה בפירוק בבחינת למעלה מן הצורך, תוך שהוטעם כי "כנראה, שבארץ לא נעשה שימוש באפשרות זו של המחאה בתמורה של זכות התביעה" (בפסקה 7). עד כמה שידיעתי מגעת כעולה מכתבי הטענות ומן הפסיקה, המקרה דנן הוא הראשון שבו מיושמת אפשרות זו במקומותינו (וראו גם רע"א 2404/11 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' החברה הכלכלית פרדס חנה כרכור בע"מ (בפירוק), בפסקה 5 (21.12.2011) (להלן: עניין פרדס חנה); ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ, בפסקה 29 (12.4.2015)), ומשכך ארחיב מעט את היריעה; ואולם יוער כי המערערים אינם טוענים נגד עצם הסמכות לבצע המחאה כאמור, אלא רק נגד יישומה במקרה דנן.
- האפשרות להמחות זכות תביעה של חברה בפירוק קיימת לא רק בדין האנגלי (וראו גם Massai Aviation Services v. Attorney General [2007] UKPC 12; Vanessa Finch, Corporate Insolvency Law 556-563 (2009); על הקשר ההדוק בין פקודת החברות הישראלית לבין הדין האנגלי, ראו ע"א 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ, בפסקאות 62-59 (4.9.2015)), אלא גם במדינות נוספות של המשפט המקובל לרבות ארצות הברית (ראו Jeremy A. Blumenthal, Legal Claims as Private Property: Implications for Eminent Domain, 36 Hastings Const. L.Q. 373, 390 (2009)); קנדה (ראו למשל בבית המשפט לערעורים של מדינת אלברטה, 1773907 Alberta Ltd. v. Davidson, 2015 ABCA 156); אירלנד (ראו למשל,SPV Osus Limited v. HSBC International Trust Services (Ireland) Limited [2015] IEHC 602); אוסטרליה (ראו למשל, Campbells Cash and Carry Pty Ltd. v. Fostif Pty Limited [2006] HCA 41; Cant, In the matter of Novaline Pty Ltd (In Liq) [2011] FCA 898; In the matter of SCW Pty Limited [2013] NSWSC 302; לרנר, בעמודים 236-233); וסינגפור (ראו למשל, Re Vanguard Energy Pte Ltd [2015] SGHC 156).
הגישה המקובלת במדינות אלה היא שזכות תביעה של חברה בפירוק, ביחס לאירועים שהתרחשו קודם לפירוק, היא נכס שהמפרק רשאי לסחור בו, בהתקיים תנאים מסוימים. המבחן לבחינת הלגיטימיות של המחאה הוא אם יש לנמחה אינטרס מסחרי אמיתי (genuine commercial interest) בתביעה, שאז ייטו בתי המשפט לאשר את ההמחאה; ולעומת זאת ככל שמדובר בהתערבות פסולה בזכותו של אחר לגשת לערכאות, ייטו בתי המשפט לפסול את ההמחאה מכוח הכלל שלפיו לא ניתן לסחור בעילת תביעה כשהיא לעצמה (bare cause of action) – דהיינו בבעלות בזכות בשונה מפירותיה – ללא שלנמחה יש אינטרס עצמאי לגיטימי בקניית הזכות וניהול ההליך. ככלל, המגמה במדיניות המשפטית במדינות המשפט המקובל היא של הקלה בתנאים לאישור המחאות של זכויות תביעה, במובן זה שהפסיקה מורידה את הרף להוכחת אינטרס עצמאי לגיטימי של הנמחה בתביעה; וזאת לצד היחלשות הכלל בדבר האיסור על קניית דין בהקשרים שונים (יצוין כי הכלל, הקיים בדין האנגלי מאז ימי הביניים, לא נקלט מלכתחילה במשפט של רבות ממדינות ארצות הברית, ראו Ronald L. Cohen & Robert M. Schwartz, Champerty and Claims Trading, 11 Am. Bankr. Inst. L. Rev. 197 (2003)). הבחינה נערכת בשים לב למכלול המאפיינים של העיסקה ולהגיון הכלכלי המנחה אותה, במטרה להגדיל את קופת הפירוק ולייעל את הליך הפירוק ובהתחשב במרחב שיקול הדעת של המפרק.