- כאמור, המערערים בענייננו אינם חולקים על עצם האפשרות להמחות את זכות התביעה של מונלייט לאחר; והם ממקדים את טענותיהם ביישומה של אפשרות זו, שנטען שהוא שגוי בשל הנסיבות הקונקרטיות של המקרה. כזכור, חובותיה של מונלייט לנושים חיצוניים נפרעו זה מכבר, וכל נושיה הם בעלי מניות, שרובם המכריע משתייך לקבוצת הרוב או לקבוצת המיעוט (ראו דו"ח החקירה, בסעיף 17). בנסיבות אלה אכן מתעורר קושי מסוים בכך שבשם החברה תובעת קבוצה אחת את הקבוצה אחרת; והדבר לא חמק מעיניו של בית המשפט של פירוק, שהעיר עוד בהחלטת ההתמחרות (בפסקאות 7-5):
"זהירות מיוחדת יש לנקוט באותם מקרים, בהם מועלות הטענות וההאשמות לא בידי הנושים, אלא במסגרת מאבק וסכסוך חריף בין בעלי מניות, אשר החל טרם הקריסה (ולא פעם תרם או אף היה הגורם המרכזי לאותה קריסה). נסיון החיים מלמד, כי במקרים כאלו מעלים הצדדים הניצים שלל טענות קשות ביותר זה כנגד זה. זאת כאשר לא פעם (ואין אני קובעת דבר לעניין המקרה הנוכחי), קיים יסוד של אמת בטענותיהם של שני הצדדים [...] קשה להמנע מן המחשבה, כי הליכי הפירוק משמשים במידה רבה, שלא לטובתם ושלא בדרך לה יעד אותם המחוקק, כ'במה' להמשך הסכסוך בין בעלי המניות, אשר טוב היו עושים שני הצדדים, לו ניסו לבררו בערכאות אזרחיות מתאימות".
מבלי לגרוע מן האמור, בית המשפט מצא כי בהקשר להמחאת זכות התביעה, יש להבחין בין מעמדם של בעלי המניות ככאלה, לבין מעמדם כנושים או כחייבים – לרבות כחייבים פוטנציאליים – של החברה. אכן, להבחנה זו חשיבות עליונה, הנשענת על מושכלות יסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (לפי סעיף 4 לחוק החברות, וראו גם יוסף גרוס חוק החברות כרך א' 222-213 (2016); שרון חנס "עיון מחודש באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בדין הישראלי" עיוני משפט כח 5 (2004)). ובמה דברים אמורים?
- מסכת המעשים שמגולל המפרק בדו"ח החקירה נוגעת רובה ככולה לפגיעה באינטרסים של החברה, להבדיל מאלה של בעלי מניותיה כיחידים – כשבין היתר נזכרים התקשרות של פיהוף בהסכם למיזוג מונלייט עם חברה אחרת, ללא אישור הדירקטוריון, והסתרתה "בזדון"; "הכשלה מכוונת" של הצעות חלופיות; העברת נכסי קניין רוחני לאחרים, "ללא אישור או ידיעת הדירקטוריון, ללא קבלת האישורים הנדרשים לכך על פי דין, וללא תמורה לחברה"; הקמת חברה על ידי קבוצת הרוב, שרכשה את קניינה הרוחני של מונלייט "אגב יצירת מצג שווא שקרי כלפי המפרק"; ועוד (סעיף 147 לדו"ח החקירה). המפרק מסכם את עילות התביעה העומדות לשיטתו לחברה: