שיניים
- כפי שציינה חברתי, בתקופת ההסתגלות הראשונה אין אמצעי כפייה כלל. מדובר בתקופה לא מבוטלת, אורכה כ-6 שנים, שבה הגיוס של תלמידי הישיבות לשירות צבאי או אזרחי "תלוי באופן בלעדי ברצונם הטוב" (פסקה 58 לחוות דעתה). פגם זה – 'חסר שיניים' – הוא אחד הפגמים האינהרנטיים שבהם לקה 'חוק טל' ובגינם נפסל בעניין רסלר, ובמובן זה אין חדש תחת השמש. אמת נכון הדבר, תקופת ההסתגלות הראשונה 'חסרת שיניים'. אולם יש לבחון אותה על רקע מכלול הוראות ההסדר, ואין לגזור גזירה שווה מהתם ('חוק טל') להכא. כפי שציינו המשיבים לפנינו, תקופת ההסתגלות הראשונה מיועדת להתרכזות בלימוד, הפקת לקחים, קידום תהליכי גיוס וכדומה. זאת, בעיקר באמצעות הקמתה של ועדה בין-משרדית רחבה, המורכבת מנציגות ממשלתית בכירה (ראש המועצה הלאומית לכלכלה; הממונה על התקציבים במשרד האוצר; מנכ"ל משרד החינוך; מנכ"ל משרד הכלכלה; מנכ"ל הרשות לשירות לאומי-אזרחי; נציג מטעם הרמטכ"ל; נציג היועץ המשפטי לממשלה), שפועלה הוסדר בפירוט בהסדר הגיוס שלפנינו. תפקידה של הוועדה, בין היתר, לגבש "תכנית רב-שנתית לתקופת ההסתגלות הראשונה הכוללת אמצעים שיקדמו את העמידה ביעדי הגיוס" (סעיף 26טו2(א) לחוק). על בסיס התכנית נדרש שר הביטחון לגבש הצעת החלטה, שתובא לאישור הממשלה (סעיף-קטן (ב)), ועל הוועדה לערוך "מעקב מתמיד אחר יישום החלטות הממשלה" (סעיף-קטן (ה)). בתקופה זו מחויב שר הביטחון לדווח לממשלה בתום כל שנת גיוס על אודות מספר המתגייסים, ולפרסם על כך הודעה ברשומות (סעיף 26טז(א)). הודעה דומה נדרש למסור לממשלה השר הממונה גם בנוגע למצטרפים
--- סוף עמוד 121 ---
לשירות לאומי אזרחי (סעיף 26טז(ב)). הנה כי כן, אף אם תקופת ההסתגלות הראשונה 'חסרת שיניים', היא אינה חסרת משמעות.
- את תקופת ההסתגלות הראשונה יש לבחון אפוא לאור תקופת ההסתגלות השניה, וכהכנה לקראתה; כפרוזדור לטרקלין. אמנם כן, אם היתה תקופת ההסתגלות הראשונה חזות ההסדר כולו, כי אז ניתן היה לקבוע לכאורה שאין די בתוספת ההסדרים שנקבעו בחוק על מנת לרפא את הפגמים שאובחנו בגלגוליו הקודמים של הדיון ב'חוק טל'. אלא שלא כך הם פני הדברים. לא בכדי מסכימה חברתי, כי "יש לבחון את ההסדרים בתקופה זו בנדיבות ובאיפוק, גם אם מדובר בפרק זמן בלתי מבוטל של כשש שנים, מתוך הנחה (לטובת המשיבים) כי זהו שלב הכרחי בדרך להסדר מחייב. במילים אחרות, נתבונן על 'התמונה המלאה', הבוחנת את ההסדר כמכלול ולא נסתפק בהערכת תקופת ההסתגלות הראשונה בפני עצמה" (פסקה 61 לחוות דעתה).
- בדומה לתקופת ההסתגלות הראשונה, גם בתקופת ההסתגלות השניה רשאי שר הביטחון לדחות את התייצבותו של תלמיד ישיבה לשירות עד הגיעו לגיל 21, ללא קשר לשאלה אם הושגו יעדי הגיוס, אם לאו. משמלאו לתלמיד הישיבה 21 שנים, רשאי שר הביטחון להמשיך ולדחות את התייצבותו לשירות, ובלבד שנרשמה באותה שנה עמידה ביעדי הגיוס (כך עד גיל 26, גיל הפטור). אכן, כאשר נרשמת עמידה ביעדים, אין כל רכיב כופה בהסדר הגיוס. אֵלו שהתגייסו, עשו כן מרצון, ובכך נפטרו יתר תלמידי הישיבות מן העול הכופה שבחוק. ברם, במצב כזה – ככל שייקבע כי עצם המנגנון של יעדי גיוס מצוי במתחם החוקתיות, שאלה אשר לא נבחנה וממילא גם לא הוכרעה בפסק דין זה – אין בהעדר הכפייה משום ניתוק הקשר הרציונלי שבין ההסדר לבין תכליותיו. המטרה היא הגברת השוויון בגיוס לצבא, ולא כפיית גיוס לצבא.
- הקושי המרכזי ביחס לתקופת ההסתגלות השניה מתעורר כאשר לא נרשמת עמידה ביעדי הגיוס, שאז הופך לכאורה הסדר הגיוס להסדר שבכפייה. רק לכאורה, שכן המחוקק הסמיך את שר הביטחון לדחות את גיוסו של מועמד לשירות גם במצב זה –"אם מצא כי מתקיימים לגביו התנאים לדחיית שירות וראה לנכון לעשות כן בהתחשב בצורכי הביטחון ובהיקף הכוחות הסדירים" (סעיף 26כב(א) לחוק). לגישת חברתי, סמכות זו 'עוקפת', הלכה למעשה, את המשמעות המעשית של יעדי הגיוס, באופן שעלול לכרסם "במידה משמעותית בכוח הכופה שיש להסדר" (פסקה 63 לחוות דעתה), ומוביל למסקנה כי החוק נכשל במבחן הקשר הרציונלי.