הממשלה כולה, ובעיקר משום שהחוק עצמו קבע את יעד הגיוס המינימלי, שממנו ניתן רק לעלות. ההסדר הראשוני נקבע אפוא על-ידי הרשות המחוקקת, וסמכותו של שר הביטחון לפי סעיף 26כבלחוק, מוגבלת היא ביותר. אין מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת".
- חברתי הנשיאה מלמדת זכות על המשיבים, ומוכנה להניח לטובתם שעל אף הכּשלים האמורים, ניתן היה לצלוח את מבחן הקשר הרציונלי אם תקופות ההסתגלות היו מובילות להסדר קבע. אולם משנעדר החוק הסדר קבע, אין מנוס לדעתה אלא לקבוע שבחוק נפל פגם המחייב את ביטולו. לטעמי אין הדבר כן.
הסדר הקבע
- הסדר הגיוס שלפנינו קובע שתי תקופות הסתגלות; לגבי הימים שיבואו אחריהן לא נקבע דבר. לשיטתה של חברתי,"העדר ההכרעה הברורה לגבי עתידו של ההסדר יוצר כשלעצמו כשל מבני חמור בו" (פסקה 71 לחוות דעתה); לא כך לשיטתי-שלי. מוכן אני לקבל את מסקנתה של חברתי, לפיה "התרחיש שראה המחוקק לנגד עיניו הוא כי עם פקיעתו של הסדר הגיוס החדש לא יחול על תלמידי הישיבות החוק 'הרגיל' ככתבו וכלשונו, על חובת הגיוס הכללית הקבועה בו, אלא כי תידרש החלטה חדשה בדבר הסדר הקבע שיחול" (שם; ההדגשה במקור). ומה בכך? מנין לנו לומר בשלב זה"כי מה שהיה הוא שיהיה וכי הניגון עוד ישוב ויחזור" (שם)? על מה נסמכת המסקנה שלפיה "בהיעדר הסדר קבע ברור עלולה להיפגע גם היכולת להגיע ליעדי הביניים שכן הוגדרו" (פסקה 72 לחוות דעתה)? על שום מה נטען "כי העמימות הקיימת בנוגע לעתיד אף משדרת חוסר נחישות של רשויות המדינה להביא לפתרון עמוק של סוגיית גיוסם של תלמידי הישיבות" (שם)? סוף סוף, הסדר הגיוס החדש שונה מן ההסדר שנקבע ב'חוק טל', ולמצער "טומן בחובו התקדמות מסוימת בהשוואה לחוק טל" (פסקה 9 לחוות דעתו של חברי, השופט נ' הנדל). העדרו של הסדר קבע, כשלעצמו, אינו מקים בהכרח 'כּשל מִבני חמור'.
- בנסיבות העניין, נוכח מורכבותה הרבה של הסוגיה והתהליכיות שבבסיסה, הרי שכינונו של הסדר זמני הוא כמעט מחויב המציאות; הכרח בל יגונה. כך היה גם ביחס ל'חוק טל', שנקבע כהוראת שעה ל-5 שנים, שבסופן הוארך תוקפו ל-5 שנים נוספות (ראו גם ענייןהתנועה לאיכות השלטון, פסקה 64 לפסק הדין של הנשיא ברק). ברם, וזאת ראוי להדגיש, בניגוד ל'חוק טל', שתוקפו הוארך בשנית על כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ, הסדר הגיוס שלפנינו הוא הדרגתי כבר מראשיתו. הוא דורש עליה מתמדת ביעדי
--- סוף עמוד 124 ---