הגיוס, לכל הפחות עד לשנת 2023. 'כשנגיע לגשר', ניתן יהיה לבחון היכן אנו עומדים, האם הושגו היעדים שהוצבו, ומה לקח יש להפיק מכך. על כל פנים, העובדה שהמחוקק לא קבע בשלב זה מהו ההישג הסופי הנדרש, אינה משליכה על השאלה האם התהליך הקבוע עד לשנת 2023 מתאים ומגשים – או לא – את תכליותיו. יש לשער, כי לקראת סיומה של תקופת ההסתגלות השניה ישוב המחוקק ויידרש לקביעת הסדר חדש, על רקע ישום ההסדר הנוכחי ועל יסוד הלקחים שיפיק מכך. בחינה מחודשת של הסדר הגיוס לאחר שייושם לתקופת-מה, תוכל ללמד את המחוקק ולהשׂכּילוֹ אם צעד בדרך נכונה, או שמא יש לחשב מסלול גיוס מחדש. אם לא יעשה כן, ניתן יהיה להעמיד את הדברים לביקורת שיפוטית.
הקשר הרציונלי – למעשה
- משקבעה חברתי הנשיאה כי הסדר הגיוס סובל מכּשלים אינהרנטיים, המצדיקים את הקביעה שאין קשר רציונלי בינו לבין תכליותיו כבר בניתוחו התאורטי, הרי שבחינת ישומו נעשתה אצלה, הלכה למעשה, למעלה מן הצורך, מתוך הנחה שנדרשת ראיה עובדתית חזקה במיוחד להשפעה חיובית של הסדר הגיוס על מנת להצדיקו. אף אני אתייחס לסוגיה זו למעלה מן הצורך, משום שלדידי, ובשים לב לפסיקת בית משפט זה, הזמן שחלף מעת תחילתו של החוק אינו מספיק על מנת לבחון את ישומו.
- בענייןהתנועה לאיכות השלטון קבע הנשיא ברק כי חלוף פרק זמן של 33 חודשים מיום כניסתו של החוק לתוקף ועד להודעת העדכון האחרונה שהגישה המדינה, אינו מספיק כדי לבחון את השלכותיו (ראו שם, פסקה 67 לפסק הדין של הנשיא ברק). בענייננו חלף זמן מועט מזה. לא זו בלבד, אלא שאף במהלך הזמן המועט שחלף נחקק תיקון מס' 21, המחייב גם הוא זהירות בהסקת מסקנות מן הנתונים. עניין נוסף שיש להישמר מפניו הוא ניתוח הנתונים, כביכול החקיקה בפני עצמה היא המשפיעה באופן חד-ערכי על נתוני הגיוס. המצב רחוק מלהיות כזה. נתוני הגיוס מושפעים מתהליכים חברתיים מורכבים; הקשר אינו תמיד רציונלי. לבסוף, עלינו לזכור כי ניתוח סטטיסטי אינו תחום מומחיותנו. נתונים שונים יכולים להתפרש באופנים שונים (השוו למחלוקת השופטות ד' ביניש וע' ארבל בעניין רסלר, בקשר לאופן פרשנות הנתונים שם). מכל מקום, בסופו של דבר, על יסוד הנתונים יקום או יפול הקשר הרציונלי; אך אנו נדרשים לנתונים ארוכי-טווח בנוגע ליישום החוק, יתר על מה שנמסר לנו בשלב זה.
--- סוף עמוד 125 ---
- מסד הנתונים שלפנינו הוא בעייתי, ועל הבעייתיות עמדה חברתי הנשיאה. קשה לחלץ ממנו תמונה ברורה. ברם, מקובלת עלי בכללה מסקנתה של חברתי, לפיה תיקון מס' 19 האט את קצב הצמיחה של מספר תלמידי הישיבות שבחרו להתגייס. כפי שציינה חברתי, הגידול המשמעותי במספר המתגייסים התרחש דווקא בין השנים 2013-2010, טרם כניסתו של ההסדר לתוקף; ולעומת זאת, בשנתיים שבהן פעל ההסדר הואט הקצב (ראו פסקה 85 לחוות דעתה של הנשיאה). ברם, בחינת הנתונים אך ורק לאור ההסדר החוקי החל ולא על רקע התהליכים שקדמו לו, אינה משקפת דברים כהווייתם. למשל, מכיוון שתיקון מס' 21 לחוק לא הביא עמו שינוי משמעותי בנוגע לתקופת ההסתגלות הראשונה, חברתי אינה מייחסת לו חשיבות רבה בניתוח המספרי (ראו הסיפא של פסקה 82 לחוות דעתה). אולם דומני כי לתיקון זה יש ויש משמעות; האקלים הפוליטי שבו נחקק תיקון מס' 21 שונה בתכלית מן האקלים הפוליטי שבו נחקק תיקון מס' 19. האם לא סביר להניח שתהיה לכך השפעה? ימים יגידו. למעשה, אין לנו כל נתון ממשי על מגמת הגיוס מאז שתוקן תיקון מס' 21. יתרה מכך: הסדר הגיוס לא נחקק בחלל ריק; הוא הגיע על רקע 'חוק טל' ובעקבות תקופה לא מבוטלת של 'ואקום נורמטיבי'. דווקא בתקופה זו היתה מגמת הגיוס בעלייה, ואילו החוק – אשר לכאורה מקדם שוויון יותר מאשר העדרו – בלם את המגמה. משמעות הדברים במישור הקשר הרציונלי מעוררת, אם כן, תהייה. מטעמים אלו נותרתי בדעתי כי אין באפשרותנו בשלב זה לקבוע כי ההסדר נכשל במבחן הקשר הרציונלי.