בגץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת - חלק 109

34. הנקודה השלישית, עניינה בהכרה עמוקה ומפוכחת במגבלותיו של עולם המשפט. כפי שציינה הנשיאהביניש בעניין רסלר, החקיקה אינה חזות הכל:

"הפתרון לבעיה חברתית סבוכה זו אינו יכול להיות תוצר בלעדי של כפייה. ברי כי אחריות, ערבות הדדית ורצון לשאת בנטל החברתי אינם יכולים להיות רק תוצר של חקיקה. יש בכוחה של חקיקה להבטיח את הסדר הציבורי; לעודד ולתמרץ פעולות שהמחוקק מאמין בנחיצותן; למנוע מהפרט או מהרשות הציבורית לבצע פעולות שיש בהן כדי לפגוע בפרטים או בחברה כולה. עם זאת, אף כי אחריות וערבות הדדית אינם אך תוצר של חקיקה, הרי חקיקה יכולה לעודד או לדכא את היווצרותם. פתרון המצב החברתי שנוצר בעקבות שנים ארוכות של פטור, הלכה למעשה, משירות צבאי, הוא משימה סבוכה" (שם, פסקה 63).

35. כיוצא בדברים הללו כתבתי במקום אחר:"כוחו של חוק לחולל שינוי הוא מועט. רק חוק עם תנועה חברתית גם יחד, יכולים לחולל שינוי" (נעם סולברג "שמרו משפט ועשו צדקה" דין ודברים ח 13, 27 (התשע"ד); ראו שם דוגמאות, נימוקים ואסמכתאות). שאלה נכבדה היא, אם מעשה חקיקה הכופה יתר שוויון גם מעודד יתר ערבות הדדית, או דווקא מדכא אותה. אודה, כי שאלה זו מטרידה אותי.

36. ההכרה במגבלותיו של המשפט לא פסחה גם על שאלת מגבלות כוחו של בית משפט זה להניע שינוי חברתי בנדון. מחד גיסא, יש שנקטו גישה ריאליסטית כלפי המציאות:

"זו אשליה לצפות שהחלטות שיפוטיות יביאו לגיוסם של חרדים לצה"ל ולכניסתם לשוק העבודה. שינויים חברתיים וכלכליים עשויים להביא לתוצאה המקווה. היכולת של בית המשפט להשפיע במקרה דוגמת זה שבפנינו הינה מועטה" (פסקה 2 לחוות הדעת של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בעניין רסלר).

מאידך גיסא, יש מי שנקט בגישת 'יקוב הדין את ההר'. כך, למשל, הגיבה לדברים אלו חברתי הנשיאה בעניין רסלר:

--- סוף עמוד  130 ---

"החשש כי צווי בית המשפט לא יאכפו הוא לדעתי חשש שאינו במקומו וממילא אל לנו להשלים עמו. מדינת ישראל היא מדינת חוק. במדינת ישראל החשש כי צווים לא יאכפו אינו מוצדק. הניסיון העשיר של פסיקתנו לרבות בסוגיות קשות, סבוכות ורגישות הוא שיוכיח. אכן, ניסיונות לסכל צווים של בית משפט סופם להיכשל" (שם, פסקה 3).

הדיון בנוגע לדילמה זו רחב, שופטים רבים נוספים בתקופות שונות הביעו עמדה בנושא, מגוון העמדות מרתק, ומבטא את מורכבות הסוגיה. אינני רואה צורך להוסיף נופך משלי. אומר אך זאת, שגם היבט זה של הסוגיה מטריד, ומחייב מחשבה. הדין נוקב ונוקב, וההר בשלו.