המשתמט מכך פוגע בכבודו-שלו, יותר משהוא פוגע בכבודו של זולתו. יש מקום, אם כן, לטענה לפיה התייחסות להסדר הגיוס כפוגע בכבוד האדם מבוססת על תפיסה רחבה מדי של מושג זה, בבחינת "כבודו מלא עולם" (כלשונו של המשנה לנשיא חשין בעניין התנועה לאיכות השלטון, פסקה 75), באופן שעלול להוביל לזילות ערך כבוד האדם (ראו גם דורפמן, בעמוד 144-141).
- המלומד פרופ' מדינה הציע לאחרונה בסיס תאורטי אחר להיקף הזכות החוקתית לשוויון. לדידו, כאשר הכנסת קובעת הסדר המעניק הטבות לקבוצה מסוימת ולא לרעותה, יש בכך משום פגיעה בזכות החוקתית לשוויון, אם"ההעדפה שנובעת ממנו של אינטרסים של קבוצת אנשים מסוימת נראית, על פניה לפחות, בלתי-מוצדקת על יסוד שיקולים ענייניים" (מדינה – שוויון, בעמוד 111). לגישתו,"כאשר החלטות שלטוניות בדבר הקצאת משאבים ציבוריים מתבססות על שיקולים 'לא ענייניים'" (שם, בעמוד 112), נפגע כבוד האדם של האזרח. זאת, משום שהכרעות הרשות המחוקקת צריכות להיקבע על סמך שיקולים ענייניים, ולא במסגרת אילוצי "'תפוס כפי יכולתך' במסגרת המיקח-וממכר הפוליטי" (שם, בעמוד 119). החלטת המחוקק הנובעת מאילוצים כאלו פוגעת בכבוד האדם, אשר זכאי לצפות כי החלטותיו של השלטון כלפיו יתקבלו על סמך שיקולים ענייניים.
- איני מסכים לגישה זו, לדידי יש בה קושי רב, ואם הבאתיה לא עשיתי כן אלא על מנת להצביע על הקושי שבתיחום היקפה של הזכות החוקתית לשוויון. את ביקורתי עליה אציג בקצרה.ראשית, גישה זו מבוססת על ההנחה "שהמודל האידיאלי של ההליך הפוליטי צריך להיות דומה במהותו לאופן ההכרעה השיפוטי, כלומר, הכרעה בהתאם להערכה של נציגי ציבור בדבר ההחלטה המיטבית לקידום האינטרס הציבורי. הכרעות חברתיות צריכות להתבסס על עקרונות כלליים של צדק, ולא על השאיפה לקדם אינטרסים כיתתיים" (שם, בעמודים 107-106; המחבר מנגיד גישה זו לגישה שלפיה קיים "הבדל יסודי בין אופן ההכרעה הפוליטי האידיאלי לבין הכרעה שיפוטית" (שם, בעמ' 104), כאשר הראשון מבוסס על מעין 'מפגש רצונות' שבין נציגיהן של קבוצות-האינטרס שבחברה). לא זו בלבד, היא מבוססת על ההנחה שמתפקידו של בית המשפט לאכוף את 'המודל האידיאלי' הזה. הנחה זו מנוגדת לתפיסה החוקתית המנחה בית משפט זה בשלל הקשרים. המשפט החוקתי שלנו אינו מכריע בשאלה כיצד ראוי להתנהל הליך חקיקה אידיאלי, ובית המשפט אינו בוחן האם תוצר ההליך הזה הוא תוצר אידיאלי. מקומן של הכרעות חברתיות הוא בידי המחוקק, ובית המשפט מכיר ומכבד את כללי המשחק הפוליטי. בית המשפט בוחן את הליכי החקיקה בריסון רב, ואינו מתערב אם
--- סוף עמוד 136 ---