הנשיא א' ברק הוסיף וקבע כי ארבע מטרות אלה, בשילובן זו בזו, הן תכליות ראויות (שם, בעמ' 701). בענייננו מסכימים העותרים והמשיבים כולם כי ארבע התכליות "המשולבות" של חוק דחיית השירות הן אותן מטרות בדיוק העומדות בבסיס הסדר הגיוס החדש. תכליות אלה משקפות איזון בין מטרות חברתיות חשובות שקיים ביניהן מתח, ובעיקר בין השאיפה לשמר את ערך לימוד התורה, גילוי רגישות וסובלנות לצרכיה של החברה החרדית והרצון להגיע להסדר מוסכם והדרגתי, לבין ההכרח לצמצם את חוסר השוויון בין קבוצות האוכלוסייה בחברה הישראלית. בחינתנו החוקתית תיעשה, אפוא, בהתייחס לארבע תכליות אלה ועל בסיס ההנחה שבהינתן איזון ראוי ביניהן מדובר בתכלית ראויה. נותר לנו, אם כן, לבחון את הסדר הגיוס החדש בהתאם למבחני המידתיות.
מבחני המידתיות
- כידוע, כדי לצלוח את מבחני פסקת ההגבלה, הפגיעה בזכות נדרשת להיות במידה שאינה עולה על הנדרש (פרשתהתנועה למען איכות השלטון, בעמ' 705 (הנשיא א' ברק); בג"ץ 3477/95 בן עטייה נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד מט(5) 1, 13-11 (המשנה לנשיא א' ברק) (1996)). מידתיות החוק נבחנת באמצעות שלושה מבחני משנה: מבחן "הקשר הרציונאלי" הבוחן האם האמצעי שנבחר על ידי המחוקק מממש או תורם למימוש תכליתו של החוק הנדון; מבחן "האמצעי שפגיעתו פחותה", במסגרתו נבחן האם ניתן לממש את התכלית בדרך אחרת, הפוגעת פחות בזכויות חוקתיות; ומבחן "המידתיות במובן הצר", הבוחן את היחס בין הפגיעה בזכות החוקתית לבין התועלת הצומחת מהשגת תכליתו של החוק. חשוב לציין שבמרבית המקרים יישום מבחני המידתיות אינו מוביל בהכרח לתוצאה ספציפית אחת ויחידה,
--- סוף עמוד 36 ---
שאותה ורק אותה רשאי המחוקק לבחור. במשפטנו החוקתי מקובל להכיר ב"מתחם של מידתיות" המקנה למחוקק פררוגטיבה לבחור מבין מגוון האמצעים המידתיים השונים את האמצעי המתאים להגשמתה של תכלית החוק (ראו למשל עניין חסן, בעמ' 843-842 (הנשיאה ד' ביניש)). בית המשפט יתערב בחקיקה ראשית של הכנסת רק כאשר האמצעי שבחר המחוקק חורג באופן משמעותי ממתחם זה ונמצא בלתי מידתי באופן ברור (ראו עניין מנחם, בעמ' 280 (השופטת ד' ביניש); פרשת התנועה למען איכות השלטון, בעמ' 709-708 (הנשיא א' ברק); עניין הפרטת בתי הסוהר, בעמ' 623 (הנשיאה ד' ביניש); ברק, מידתיות במשפט, בעמ' 500).
מבחן הקשר הרציונאלי
- מבחן המשנה הראשון של המידתיות, אפוא, הוא "מבחן הקשר הרציונאלי", במסגרתו נבחנת יכולתו של האמצעי שנבחר על ידי המחוקק להגשים את תכליתו או לתרום לכך (ראו, למשל,בג"ץ 8276/05 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הביטחון, פ"ד סב(1) 1, 37-36 (הנשיא (בדימ') א' ברק) (2006); בג"ץ 10203/03 "המפקד הלאומי" בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(4) 715, 783 (2008); ברק, מידתיות במשפט, בעמ' 374-373). כפי שציינתי לעיל, למחוקק נתון מרחב תמרון גם בעניין זה. משמעות הדבר במסגרת המבחן הנדון היא כי הוא אינו מוגבל בהכרח לאמצעי אחד, אלא באפשרותו לבחור כל אחד ממגוון האמצעים העומדים לרשותו, ובלבד שקיים קשר רציונאלי בינו לבין תכלית החוק (עניין לשכת מנהלי ההשקעות, בעמ' 386-388 (הנשיא א' ברק); עניין התנועה למען איכות השלטון, בעמ' 706, 709-708 (הנשיא א' ברק)). עוד יובהר, כי האמצעי שנבחר אינו חייב להגשים את תכלית החוק באופן מוחלט וודאי, אך עליו להיות בעל תרומה מספקת לכך, כלומר נדרש "מיתאם אמיתי" בין השניים (ראו, למשל, בג"ץ 1030/99 אורון נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נו(3) 640, 666-665 (2002); פרשת התנועה למען איכות השלטון, בעמ' 707-706 (הנשיא א' ברק); בג"ץ 6133/14 גורביץ נ' כנסת ישראל, פיסקה נד לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (26.3.2015); דליה דורנר "מידתיות" ספרברנזון כרך שני: בני סברה 281, 289 (אהרן ברק וחיים ברנזון עורכים, 2000); ברק, מידתיות במשפט, בעמ' 378-377)). שאלה נפרדת שעשויה לעלות היא מהי רמת ההסתברות הנדרשת כדי לקבוע שמתקיים קשר רציונאלי בין החוק לבין תכליתו. שאלה זו נדונה בפרשת רסלר, וכך נפסק שם לגבי חוק דחיית השירות על ידי הנשיאה ד' ביניש: