- מכל אלה נלמד כי התרחיש שראה המחוקק לנגד עיניו הוא כי עם פקיעתו של הסדר הגיוס החדש לא יחול על תלמידי הישיבות החוק "הרגיל" ככתבו וכלשונו, על חובת הגיוס הכללית הקבועה בו, אלא כי תידרש החלטה חדשה בדבר הסדר הקבע שיחול. דומה כי כל טענה אחרת היא בגדר היתממות. במובן זה, נראה כי מה שהיה הוא שיהיה וכי הניגון עוד ישוב ויחזור. העדר ההכרעה הברורה לגבי עתידו של ההסדר יוצר כשלעצמו כשל מבני חמור בו. זאת, משום שכלל לא ברור בנקודת הזמן הנוכחית מהו היעד שאותו מבקש המחוקק להשיג בסופו של התהליך. אין זה ממקומו או מתפקידו של בית המשפט לקבוע עבור המחוקק מהם יעדי הגיוס המדויקים שאליהם יש לשאוף ושאותם ניתן לממש מדי שנה. הדבר נתון לשיקול דעתו ונתון לו מרחב תמרון גדול בעניין זה. אולם, מקץ עשרות שנים שבהן ממתינה סוגיה חברתית קשה זו לפתרון, הגיעה השעה כי המחוקק יגדיר במפורש מהי המטרה אותה הוא מבקש להשיג, בבחינת מצפן המורה את הדרך. זאת לא ניתן למצוא בהסדר הגיוס החדש. בהסדר שלפנינו אין כל הגדרה של יעדי הגיוס "הסופיים". ודאי לא הובהר בו כי השאיפה היא להגיע להסדר גיוס המביא לצמצום משמעותי של אי-השוויון. באין מטרה ברורה, לא ניתן להשיגה. זאת ועוד: בית המשפט כבר קבע כי נדרש הסדר המסוגל להביא ליתר שוויון בחלוקתו של נטל השירות הצבאי. הסדר שאינו מביא לכך הוא הסדר כושל.
--- סוף עמוד 47 ---
- הקושי אינו מתמצה רק בכך שלא ניתן להשיג את היעדהסופי של הסדרי הגיוס לדורותיהם. בהיעדר הסדר קבע ברור עלולה להיפגע גם היכולת להגיע ליעדי הביניים שכן הוגדרו. ניתן לטעון כי העמימות הקיימת בנוגע לעתיד אף משדרת חוסר נחישות של רשויות המדינה להביא לפתרון עמוק של סוגיית גיוסם של תלמידי הישיבות. אי-הוודאות לגבי הדין שיחול ביום שלאחר תקופת ההסתגלות השנייה עלולה לפגוע בתמריצים להתגייס לשירות צבאי או הלאומי-אזרחי ולהקשות על תלמידי הישיבות וראשי המגזר החרדי לקבל החלטה מושכלת כיצד לנהוג. במובן זה, הפגם של היעדר הסדר קבע מקרין גם "לאחור", על תקופות ההסתגלות שאמורות להוביל אליו, ועל אפקטיביות ההסדרים שנקבעו בהן.
סיכום ביניים
- בחינת הסדר הגיוס החדש מעלה כי הוא סובל מכשלים אינהרנטיים המובילים לכך שלא קיים מתאם מספק בין הוראותיו לבין תכליתו של ההסדר. כאשר בוחנים את הוראות ההסדר נדבך על גבי נדבך מתברר כי קיים כשל עמוק ביכולתו לממש את המטרה של צמצום משמעותי של אי-השוויון בחלוקה בנטל השירות הצבאי. בתקופת ההסתגלות הראשונה, שאורכה כשש שנים, ההסדר הינו וולונטרי לחלוטין וחסר כוח כופה. למעשה בפרק זמן זה יכול כל תלמיד ישיבה לעשות כרצונו וליעדי הגיוס אין כל משמעות. בתקופת ההסתגלות השנייה, שאורכה שלוש שנים נוספות, למי שעמד בתנאים האישיים לדחייה ניתנה אפשרות כמעט אוטומטית לקבל דחיית שירות עד גיל 21. לאחר מכן, לחוק יש יעדי גיוס מחייבים לכאורה, אך יישומו הוכפף במידה רבה לשיקול דעתו של שר הביטחון. מדובר בפגמים "גנטיים" הדומים במהותם לפגמים שהובילו בעבר לקביעה כי החוק שקדם להסדר הנוכחי אינו צולח את מבחן הקשר הרציונאלי ובהתאם איננו חוקתי. לכך יש להוסיף את הכשל הנעוץ בזמניותו של הסדר הגיוס החדש ובהיעדרו של הסדר קבע, שהוא הפגם החמור ביותר בהסדר. החוק אינו מנסה כלל להתכנס להסדר גיוס שוויוני, או כמעט שוויוני. המחוקק בחר שלא לקבוע הסדרים, לאחר שנת 2023, שיוכלו להוביל ליתר שוויון או לפחות להוביל לצמצום משמעותי של אי-השוויון הקיים היום. כפועל יוצא מכך, ניתק הקשר בין האמצעים שנקבעו בחוק לבין תכליתו. כפי שציינו לעיל, ארבע התכליות של הסדר הגיוס החדש אינן שוות במעמדן. תכליתו המרכזית של ההסדר היא לקדם את השוויון בחלוקת נטל הגיוס. על רקע העובדה שהסדר הגיוס החדש כלל אינו מתיימר להגיע ליעד שוויוני או קרוב לכך, הרי שאין כל יסוד להניח כי ההסדר יהיה אפקטיבי וכי הוא יאפשר להגשים במידה הנדרשת את תכליתו המרכזית. לנוכח לקחי העבר, יש להודות כי למרבה הצער,
--- סוף עמוד 48 ---