לחלוק על כך שמספר המתגייסים הוא קטן בכל קנה מידה וודאי שרחוק מלהצביע על השינוי המשמעותי הנדרש (ראו והשוו החלטת הביניים בפרשת רסלר, בפיסקה 9 לחוות דעתה של חברתי השופטת א' חיות) או על מגמה חיובית של ממש בכל הנוגע להשגת תכליות החוק (השוו: דברי חברתי השופטת א' חיות בפרשת רסלר, בעמ' 144). נתונים אלה מאכזבים במיוחד בהתחשב בכך שמספר המתגייסים נמנה באופן שיש בו כדי ליצור הטיה (כלפי מעלה), כתוצאה מההגדרה הרחבה של מי שצריכים להימנות ביעדי הגיוס. מעבר לכך, הנתונים מלמדים כי השאיפה לעמוד ביעדי הגיוס, שהוגדרו בהתאם לחוק עצמו, רק הולכת ומתרחקת מדי שנה. כך בגיוס לשירות צבאי וביתר שאת בגיוס לשירות הלאומי-אזרחי. בעת הזו הנתונים מאששים ומבססים אפוא את המסקנה כי אין באמצעים שנקבעו בחוק כדי להגשים את התכלית של קידום השוויון, לא כל שכן במידה ובהסתברות הנחוצות. עוד בפרשת רסלר, בשנת 2012, נאמר כי "בחלוף תשע שנים היה על המדינה להצביע על הגשמה ניכרת של כל תכליות החוק במשולב, ואין להסתפק עוד במגמות או בתהליכים לשינוי, חשובים ככל שיהיו" (שם, בעמ' 66 (הנשיאה ד' ביניש), ההדגשות במקור, מ.נ.). יש להודות כי אילו הנתונים היו אחרים בתכלית ייתכן שהיה בכך כדי לשנות את המסקנה בדבר כשלונו של הסדר הגיוס החדש במבחן הקשר הרציונאלי. אולם, אין אלה פני הדברים.
השתלבות במעגל העבודה
- עד כה התמקדנו בתכלית החוק שלפיה יש להביא ליתר שוויון בחלוקתו של נטל השירות הצבאי. עתה אדרש לתכלית הנוספת שאותה ביקש הסדר הגיוס החדש להשיג: קידום השתלבותם של תלמידי הישיבות בשוק העבודה. סוגיה זו לא עמדה במוקד טענות העותרים והמשיבים. המדינה הציגה נתונים לגבי התמורות הרלוונטיות שחלו בציבור החרדי בשנים האחרונות, ובכלל זה נתונים לגבי הצטרפותם של חרדים ללימודים אקדמיים ומקצועיים והשתלבותם במעגל התעסוקה. לפי הנתונים, בעוד שבשנת 2003 עמד מספר הסטודנטים החרדים על כ-1,150, בשנת הלימודים 2015-2014 עמד מספרם על יותר מ-10,000. גם הנתונים שהובאו לגבי השתלבותם של בני הציבור החרדי בשוק התעסוקה מלמדים על מגמת עלייה: שיעור התעסוקה בקרב נשים עמד בשנת 2015 על 73.2% (לעומת 53.3% בשנת 2005) ובקרב גברים שיעור התעסוקה עמד בשנת 2015 על 49.8% (לעומת 39.6% בשנת 2005).
--- סוף עמוד 57 ---
- נתונים אלה מעודדים ומשמחים. להשתלבותם של בני המגזר החרדי במעגל העבודה ולשותפותם בנטל הכלכלי ישנה חשיבות חברתית וכלכלית אדירה. יש לברך על העובדה שיותר ויותר חרדים נוטלים חלק בתעסוקה ורוכשים כישורים רלוונטיים לכך ואני תקווה כי מגמות חיוביות אלה ימשיכו ואף יתגברו. עם זאת, בהקשר דנן, של בחינת הקשר הרציונאלי בין האמצעים הקיימים בהסדר הגיוס החדש לבין השגת תכלית זו, יש לציין שתי השגות.ראשית, המגמה של השתלבות חרדים בתעסוקה שעליה הצביעו המשיבים החלה קודם להסדר הגיוס החדש (שנכנס לתוקף בשנת 2014). בקרב הנשים החרדיות, לפחות מאז שנת 2005 קיימת מגמה עקבית של עלייה בשיעורי התעסוקה וקצב הגידול המהיר ביותר נרשם בין השנים 2013-2011. בקרב הגברים החרדים נרשמה עלייה משמעותית בשיעורי התעסוקה בשתי פעימות: הראשונה בין השנים 2011-2009 והשנייה בין השנים 2015-2014, שבהן חל הסדר הגיוס החדש. על רקע זה, קשה לקשור בין הנתונים המרשימים הנ"ל לבין הסדר הגיוס החדש דווקא ולמצער לא ניתן לייחס לו תרומה בלעדית לכך. בהקשר זה, יוזכר כי עוד קודם להסדר הגיוס החדש גובשו תכניות ייעודיות ממשלתיות ארוכות טווח שנועדו להביא לשינוי בתחום תעסוקת החרדים והשתלבותם בלימודים גבוהים ומקצועיים (כך, לדוגמה, החלטה 1994 של הממשלה ה-32 "הצבת יעדי תעסוקה לשנים 2020-2010" (15.7.2010)) ותכנית החומש של המל"ג לשילוב האוכלוסייה החרדית באקדמיה (תשע"ב-תשע"ו)). ברי כי לתכניות אלו לכל הפחות חלק במגמות אלו. ניתן לשער כי עבודת הצוות הבין-משרדי שהוקם במסגרת הסדר הגיוס החדש והמלצותיו יתרמו אף הן למגמות אלה, אך יש לזכור כי הדו"ח הראשון של הצוות הוגש רק ביום 13.4.2016.