ג. בעניין רסלר בפסקה ל"ב הבאתי דברים שנכתבו על גדול שבגדולים בעולם הליטאי, החזון איש, אשר "מתואר בספרו רחב ההיקף של המלומד ד"ר בני בראון (החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית (תשע"א)), כמי שאמנם התנגד לגיוס הלומדים באמת (על המתחזים ללומדים כדי להשתמט מן השירות קבע, כי יש להם 'דין 'רודף' את כלל הישיבות בארץ' – עמוד 305), אך סבר כי את שיש לגייסם ראוי לשלב ביחידות מעורבות, ואף 'לא היה... שותף מלא לחששות מפני 'התקלקלות' בצבא, על כל פנים לא בכל המקרים, ואולי אף ראה את השירות המשותף כאמצעי לקרב חילונים ליהדות' (עמוד 306). על פי מקורות שבדק מציין ד"ר בראון, כי החזון איש 'ראה את הגיוס כהכרח לא יגונה, וכדרך נאותה לצעיר שאינו מתמסר ללימוד
--- סוף עמוד 69 ---
תורה' (שם), ולשיטתו צעדה החברה החרדית אל מעבר למה שהתוה החזון איש (עמוד 304). הרב יצחק זילברשטיין – רב חשוב בזרם הליטאי וחתנו של הרב י"ש אלישיב המנוח – מצוטט כאומר בשם החזון איש על "חברת הלומדים" (המונח מיסודו של פרופ' מנחם פרידמן לתיאור המצע האידאולוגי של החברה החרדית בישראל) "שמלכתחילה היעד הזה תוכנן לשני דורות בלבד, המטרה היתה לשקם את עולם התורה אחרי השואה. זה לא היה אמור להיות משהו נצחי" (יאיר שלג "ישיבת חירום" דיוקן – מקור ראשון ג' באלול תשל"ז-25.8.17, 12). אוסיף, כי בקובץ חשוב שראה אור לאחרונה, הגדולים: אנשים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, בעריכת ב' בראון ונ' ליאון (לכבוד פרופ' מנחם פרידמן) (תשע"ז), כותבים פרופ' ב' בראון וד"ר ח' שלם על הרבי מגור ע"ה (ה"בית ישראל" – ר' ישראל אלתר) במאמרם – "'גור בארץ' – ה'בית ישראל' ושיקומה של חסידות גור בארץ ישראל" בעמ' 617, על יחסו החם של הרבי לצה"ל, שבא לידי ביטוי גם ביחסו אל הרב הצבאי הראשי שלמה גורן. האם תורגמו עמדות אלה, של גאון ליטאי ושל מנהיג חסידי מן השורה הראשונה שבראשונות, לגישות אופרטיביות אצל יורשיהם?
ד. העתירות שלפנינו מכוונות כנגד הממשלה והכנסת, אך – כאמור – המשיבים האמיתיים הם המנהיגות התורנית החרדית וחברי הכנסת החרדיים, נוכחים-נפקדים באולם בית המשפט, שבשלהם "הסער הגדול הזה" (יונה א', י"ב); ראו גם פסקה ג' לחוות דעתי בענין רסלר. אפשר לתהות האם לא היה מקום שגופים חרדיים יבקשו להצטרף להליך כמשיבים או כ"ידידי בית המשפט" כדי להביא מכלי ראשון את עמדותיהם. העובדה שהדבר לא אירע אומרת דרשני. מכל מקום, חלק גדול מהנמקתם של גורמי הממשלה והכנסת לענין תיקון מס' 21 היה כי תיקון זה הושג בהסכמה; אך הסכמה לכאורה זו באה לקדם שויון, והשאלה היא אם קידם התיקון שויון או הרחיק אותו, ולמרבה הצער – צער באמת, לא כאמירה רטורית – הרחיק תחת לקרב. יתר על כן, שאלה היא, מדוע ניתן במסגרת החוק גם שירות לאומי-אזרחי, לגברים חרדיים, להבדיל משירות לאומי-בטחוני, אף שלא אדרש אליה כרגע. ומכל מקום, היעדר סנקציות של ממש, כפי שהראתה חברתי, הופך את התיקון ל"כאילו", כך למרבה הצער. לבי לגורמי צה"ל והממשלה אשר כמי שכפאו שד, צריכים לעסוק במתמטיקה המסובכת של הגיוס, שגאוני המתמטיקה יתקשו לטפל בה ולהעמידה על מכונה. אך הגורמים החרדיים היו צריכים להיות באולם בית המשפט ולהסביר בקולם מדוע באמת דמם סמוק יותר, כאשר ניתנות כל האפשרויות ללומדי תורה באמת, ועם זאת הדרישה כי האחרים יתגייסו. אכן, לא כל החיילים קרביים ועומדים בסכנת נפשות, ורבים תומכי לחימה ואנשי יחידות מטה לא קרביות, אך השאלה היא מוסרית, הנכונות להתגייס