--- סוף עמוד 76 ---
טו. אחר כל הדברים האלה ראיתי את ספרו החדש של פרופ' בנימין בראון מדריך לחברה החרדית – אמונות וזרמים (תשע"ז), ובו הפרק "החרדים והגיוס לצה"ל" (עמ' 318-296), הסוקר את תולדות הפטור מגיוס. אשר לשורשים, מתוארים הויכוח בתש"ח בין דורשי הפטור לבין המצדדים בשירות, וגם "גדוד טוביה – גדוד בני הישיבות" דאז. כן מתוארת התפתחותו של נושא הפטור, על הועדות השונות והחקיקה, לרבות סטטיסטיקות הפטור ומאבקי החקיקה והפסיקה. בסיכומם של דברים נאמר (עמ' 317), כי "כבר כיום צה"ל משתדל מאוד להתאים את עצמו לדרישותיהם של החיילים החרדים, בייחוד בתחומי הכשרות והצניעות", חרף ביקורת בעיקר מצד חילונים מיליטנטיים, וכן מתואר גידול כוח המשיכה של האופציה הצבאית, בין השאר משיש בה אופק כלכלי. נאמר (עמ' 318). כי נושא הגיוס היה "לנקודת החיכוך הבולטת ביחסי החרדים עם החברה הישראלית הלא חרדית – החילונית והדתית לאומית - ברובה", אף כי שני הצדדים החלו להפחית ב"שקר" (כלשון המחבר) שבטיעוניהם שקדמו; כיום, מעבר לנושא השויון בנטל, ניתן משקל לנושא הכלכלי. ואולם, דומה – נאמר – כי "עדיין ארוכה הדרך להשגת הסכמה אמיתית", נוכח ראיית עולם הישיבות על-ידי רבים מן החילונים כ"נטל ובטלנות", וראיית ערכי הדמוקרטיה על-ידי רבים מן החרדים ככסות למטרות הפוגעות בחרדים (עמ' 319-318). והמחבר מסכם (עמ' 319), "עדיין שני הצדדים מרגישים מאוימים. מכיון שהיוזמה והכוח מצויים בידי המדינה, דומה כי עליה מוטלת אחריות כבדה יותר להוכיח לא רק את נכונותה, להתפשר עם העולם החרדי אלא גם להכיר בערך האמיתי של של תרבותו".
הבאתי דברים אלה באריכות-מה בהיות המחבר בר סמכא; כבר אתמחי גברא. לטעמי ההכרה בערך תרבותו של העולם החרדי, תרבות המתמצה בראש בחיי תורה ולימוד תורה, ועל פי רוב בצניעות ובמידת החסד – כבר עמנו ביסודה, בעצם הנכונות להעמיד לחרדים גם הקלות מפליגות לעומת זולתם לצורך בלימוד תורה, וגם תנאי שירות בצה"ל ההולמים את אורח חייהם. מגמה זו מקובלת – בסופו של יום – על הכל; כשלעצמי סבורני כי מובן לכל כיום שהעולם החרדי הוא כאן "כדי להישאר", וזו זכותו כמובן, וחובת הציבור כולו להבין זאת ולהסכין לכך וכמובן לכבד. אין בכך סתירה לנשיאה בנטל, בודאי מקום שהנטל עלול להיות של "בין דם לדם". בכפוף במובהק לכך, אסיים חוות דעתי זו בשבוע האחרון לכתיבת פסקי דין על-ידי, בדברי רבי יהודה הלוי בפיוט "י-ה אנא אמצאך", ובו המלים הנפלאות שאמנם כוונו ליחסי עמנו עם בוראו, אך אפשר לקראן (להבדיל) על היחסים בין הציבור הלא חרדי לחרדי בארצנו: "ובצאתי לקראתך – לקראתי מצאתיך"; ראו פרופ' א' חזן, "דרשתי קרבתך – בכל לבי קראתיך", בר אילן – דף שבועי 801 (תשס"ט). "כמים הפנים לפנים כן לב