--- סוף עמוד 77 ---
האדם לאדם" (משלי כ"ז, י"ט). שנה טובה לכל בית ישראל, תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה, וכתיבה וחתימה טובה.
המשנה לנשיאה (בדימ')
השופט י' עמית:
"אותו הדור נתחייבו ישראל שבגליציה להעמיד אנשים לעבודת הצבא, כל קהלה כמכסת הנפשות שקצבה המלכות. היו פרנסי הקהלה שבכל עיר מתכנסים בכל שנה ושנה לחדר הקהלה ויושבים ובודקים מי מאנשי עירם הגיע בנו או חתנו לשנות עבודה. אם בן גדולים הוא או אם בן תורה מניחים ידיהם ממנו ולוקחים תמורתו מן הריקים ומן הפוחזים שיפה לעיר ליפטר מהם. אין בהם כדי מכסת הנפשות שקצבה המלכות לתת לה, שוכרים מן המשוטטים שבמדינה שמשכירים עצמם לעבוד בצבא.
[...] וזאת לפנים בישראל, אחת בשנה שרי המלך מודיעים לפרנסי הקהלות את מכסת הנפשות שחייבים להעמיד לחיל המלך. נכנסים לבית הוועד ונושאים ונותנים בדבר, שלאו כל אדם רוצה לצאת בצבא, מפני חילול שבת ויום טוב ומאכלות אסורות ושאר עבירות שיוצאי צבא עוברים עליהן. אם כן מה עושים, כל שיש לו ממון פודה עצמו בממון ושוכרים אחר תחתיו נפש תחת נפש מאותם שהממון חביב עליהם יותר מגופם וגופם יותר מנפשם ומוכנים למכור נפשם כדי לקיים את גופם" (ש"י עגנון עיר ומלואה, ספר שלישי פרק הנעלם עמ' 448 (הוצאת שוקן, התשל"ג)).
- מי שמהלך בשבילי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: החוק) לאחר תיקון 19 ותיקון 21, נדמה עליו כמהלך בלבירינת, במבוך של סעיפים שהקורא מתקשה למצוא את דרכו לאורכם ולרוחבם. חברתי הנשיאה השכילה בפסקאות 30-13 לפסק דינה, להציג באופן בהיר ותמציתי את מתווה החוק, ועל כך התודה והברכה.
- על הזכות לשוויון נאמר ונכתב הרבה בפסיקה – "זכות על" שהיא "מאבני היסוד" "מערכי היסוד" "נשמת אפה" "אבן הראשה" "מעמודי התווך" "נדבך מרכזי" של שיטתנו המשפטית ושל המשטר החוקתי שלנו, ועוד ביטויים כגון דא, הקושרים
--- סוף עמוד 78 ---
כתרים לראשה של הזכות. אם אוסיף על הדברים, אהיה כמכניס תבן לעפריים ועל כן לא אוסיף בנושא זה משל עצמי.
ייאמר מיד. החוק פוגע קשות בזכות לשוויון, בצדק ובהגינות שהם שם נרדף לעקרון השוויון. החוק מפלה בין אדם לאדם, בין דם לדם ובין דמים לדמים. לצעיר החרדי יש אפשרות שלא להתגייס כלל אם נתמלאה המכסה, יש לו אפשרות לדחות את גיוסו והוא יכול לבחור בשירות אזרחי חלף השירות הצבאי. הצעיר החרדי לא נדרש לסכן את חייו, כביכול דמו סומק טפי מדמו של צעיר אחר שאינו בן ישיבה. ואם בחר הצעיר החרדי להתגייס בגיל 21 לאחר שכבר הקים משפחה, משכורתו הצבאית גדולה בהרבה מזו של חברו ליחידה שאינו נשוי. תיקוני החוק, נודעו בציבור כחוק השוויון בנטל, אך הלכה למעשה, קיבעו ועיגנו בחוק את אי השוויון בנטל. על כך קשה לחלוק. חברתי הנשיאה מצאה כי מארג הסעיפים הסבוך בחוק דינו להתבטל. להנמקותיה ולתוצאת הבטלות של החוק אני מסכים. אשר לעתיד לבוא, אני מבקש להציע למחוקק "קריאת כיוון" שונה, ובנקודה זו דומני כי דרכינו נפרדות.